top of page
תמונת הסופר/תעו"ד ניצן כספי שילוני

תיקון עכשיו: מאחדות למחאה


 

(נאום בעצרת בירושלים, מוצ"ש 'שמיני' תשפ"ד, 06/04/24)


זו הייתה אמורה להיות אחת השעות המיוחדות של אחדות וסולידריות בחברה הישראלית. מאז ה-7 באוקטובר כולנו, כל אזרחי ישראל, רוצים, כמהים ומייחלים לאותם דברים בסיסיים: כולנו חולמים על השבת הביטחון הקיומי, כולנו רוצים שקט נפשי, כולנו זקוקים לריפוי הלב, כולנו מייחלים להשבת החטופים. ואף שאלה רגעים איומים וקשים בהיסטוריה של מדינת ישראל, ההתאחדות לצורך מאבק משותף על החיים הפיזיים שלנו הייתה אמורה להיות מהלך טבעי. 

אלא שהדבר האחרון שממשלת נתניהו - בן גביר – סמוטריץ' רוצה הוא אחדות בעם. זו הסכנה הגדולה ביותר למטרה הנעלה ביותר בעיניהם: המשך ההיאחזות בשלטון. הרי אם העם יהיה מאוחד, הוא יתאחד גם אל מול המסקנה המתבקשת: שמי שהכיל את החמאס ומי שהעביר לו מזוודות, מי שאמר שחמאס הוא נכס – כל אלה צריכים ללכת הביתה. שמי שבמשך כל שנות שלטונו עבד בקיטוב העם, זמנו לפנות את הכיסא. שמי שלא מחזיר את האזרחים שנחטפו ממיטותיהם – נכשל. זו לא רק המסקנה המתבקשת, זו גם התוצאה שמתקבלת בכל הסקרים שנעשו מאז ה-7 באוקטובר.


שיח האחדות הפך להיות מנגנון של חברי הממשלה כדי למנוע את הביקורת עליהם. על פי השיח הזה, כל מי שמדבר נגד מעשי הממשלה ומדיניותה "פוגע באחדות".

לצורך מטרת ההיאחזות בשלטון מנגנוני התעמולה יצרו שני נרטיבים מתוחכמים: ראשית, חברי הקואליציה משתמשים בשיח של אחדות. הם שוזרים בכל הדיבורים שלהם את המילה "אחדות", כאשר בפועל תפקידה אינו אלא להשתיק את הביקורת נגדם. לפני כמה שבועות כשנתניהו אמר שאין לקיים עכשיו בחירות הוא נימק זאת בהסבר: "צריך עכשיו אחדות". כשסמוטריץ' העביר תקציב מופרע בזמן מלחמה, הוא טען שכולם צריכים להסכים איתו "למען האחדות". למעשה, שיח האחדות הפך להיות מנגנון של חברי הממשלה כדי למנוע את הביקורת עליהם. על פי השיח הזה, כל מי שמדבר נגד מעשי  הממשלה ומדיניותה "פוגע באחדות".

המנגנון השני הוא המסוכן יותר. מדובר בנרטיב שקרי, שלפיו המחאה נגד הממשלה – שבזמנה התרחש האירוע האיום והנורא – היא לכאורה מחאה של קבוצה אחת בעם נגד קבוצה אחרת. כאילו המאבק שלנו הוא נגד האנשים עצמם, האזרחים, האינדיבידואלים, ולא נגד הממשלה. הפוליטיקאים עובדים קשה כדי ליצור זהות עמוקה ביניהם לבין האנשים שהצביעו להם, ומטמיעים את הנרטיב שמי שנאבק נגד הממשלה נאבק למעשה נגד אזרחים בעלי זהות מסוימת. ומכאן הגיע גם שיח שלצערי נדבק לפוליטיקאים מתונים – הם טוענים שצריך להשתיק את המחאה כדי לא ליצור פילוג. 


אחדות היא לא מילת כישוף שפשוט אומרים והיא מתרחשת, והיא לא יכולה לשמש כלי להשתקת ביקורת. אחדות אמיתית מבוססת על איזון שברירי בין שותפות גורל לפלורליזם.

אבל המחאה נגד ממשלה איומה ששלטה פה בזמן האסון הנורא לא יוצרת פילוג. הממשלה היא שיוצרת את הפילוג. רוב אזרחי ישראל מעוניינים בריפוי, בתיקון, בהתחדשות, אך באמצעות שליחי ציבור אחרים. אחדות היא לא מילת כישוף שפשוט אומרים והיא מתרחשת, והיא לא יכולה לשמש כלי להשתקת ביקורת. אחדות אמיתית מבוססת על איזון שברירי בין שותפות גורל לפלורליזם.

על כן, על רוב העם - שעל פי הסקרים זו עמדתו - להצטרף אלינו לקריאה אחת: בחירות עכשיו! ריפוי עכשיו! השבת החטופים עכשיו! כדי להגיע למצב של תיקון אין דרך אחרת אלא להשתמש בקול שלנו, בצעקה, במחאה, זה מה שעושות במדינה דמוקרטית. אנחנו במוצאי שבת שבה בירכנו את ראש חודש ניסן. הגאולה של עם ישראל משיעבוד מצרים יצאה אל הפועל רק לאחר הצעקה: "ונצעק אל ה' אלוקינו, וישמע ה' את קולינו". התיקון והריפוי אינם מושגים באמצעות שיח מזויף של אחדות, אלא באמצעות השמעת הקול. השתקה מביאה לייאוש, הקול והצעקה שלנו הם שיביאו לשינוי. 



 

ניצן כספי שילוני היא עורכת דין ודוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן.


 


רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'? 

להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן

להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.


רוצה לתמוך ב'ישר'? 

אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

חידוש 'הברית' ובקשת שפה

מתוך התמקדות בסדקים שנוצרו בנו בשבת השחורה, מנסה פרופ' אבינועם רוזנק להציע מושגי יסוד לשיח משותף, שיש בו שיתוף גורל וייעוד.

bottom of page