[דברים שנשאו בהפגנה בכיכר צרפת בירושלים, מוצ"ש פרשת מטות תשפ"ג]
שבוע טוב, אחיי ואחיותיי למאבק למען הדמוקרטיה ונגד הדיקטטורה.
לא אדבר הערב על מוסר יהודי. לא אדבר על מוסר יהודי, פשוט כי אין חיה כזאת. אין מוסר יהודי, כשם שאין מוסר צרפתי או אמריקאי. המוסר שווה לכולם, הוא מחייב כל אדם כלפי כל אדם אחר. מי יכול היום לדבר על מוסר יהודי, אחרי קרקס הגידופים בוועדות הכנסת, ותמונות הפרעות בכפרים ערביים, בתים שהועלו באש ואנשים פצועים על אלונקות? וכל זה בשם ה' ותורתו!
לא אדבר הערב על מוסר יהודי. לא אדבר על מוסר יהודי, פשוט כי אין חיה כזאת. אין מוסר יהודי, כשם שאין מוסר צרפתי או אמריקאי. המוסר שווה לכולם, הוא מחייב כל אדם כלפי כל אדם אחר. מי יכול היום לדבר על מוסר יהודי, אחרי קרקס הגידופים בוועדות הכנסת, ותמונות הפרעות בכפרים ערביים, בתים שהועלו באש ואנשים פצועים על אלונקות? וכל זה בשם ה' ותורתו!
לא, אני רוצה לדבר על אזרחות.
ראשית, תודה, תודה רבה לכל מי שנמצאים ונמצאות כאן הערב, אתם נותנים לנו שיעור מופלא באזרחות, לנו ולעולם כולו.
יש שני מובנים לאזרחות. האחד פורמלי: רישום במשרד הפנים, תעודת זהות, המקנה לך זכויות אזרח. אתה צריך רק לחתום, והחוק אומר מה הן זכויותיו וחובותיו של כל אזרח.
המובן השני הוא מה שאנחנו עושים כאן. זו האזרחות כערך: ערך המחייב אותנו, באופן אישי, ערך המפעיל אותנו, מוציא אותנו מהבית הפרטי אל הבית המשותף לכולם, ערך הגורם לנו להפסיק את העיסוקים הפרטיים שלנו למען העניין הנוגע לכולנו, ערך הדורש מחיר ושכדאי לקחת סיכונים למענו. כפי שאמרו חכמים: בעת מאבק על הקיום, מוציאים חתן מחדרו וכלה מחופתה! (על פי משנה סוטה, ח, ז). ואתם יצאתם מן הבית, הפסקתם את עיסוקיכם ומנוחתכם, ואתם כאן.
תרשו לי לצטט את ואצלב האוול, שהיה דיסידנט בצ'כיה. הדיסידנט הוא מי שקם - גם כיחיד - מול השלטון העריץ, ומזכיר לו את גבולותיו. יש לנו מסורת ארוכה של דיסידנטיוּת: משה מול פרעה, נתן מול דוד המלך, ירמיה, עמוס...
אזרחות היא ערך: ערך המחייב אותנו, באופן אישי, ערך המפעיל אותנו, מוציא אותנו מהבית הפרטי אל הבית המשותף לכולם, ערך הגורם לנו להפסיק את העיסוקים הפרטיים שלנו למען העניין הנוגע לכולנו, ערך הדורש מחיר ושכדאי לקחת סיכונים למענו. ערך זה הוא אוניברסלי, אינסופי. לא חלות עליו מגבלות של זמן ומקום, מפני שהוא אתי, והאתיקה היא אינסופית. זו הדת במובנה הטהור, האוניברסלי, שלמענה דיברו הנביאים; "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ".
האוול נכלא, ונהיה נשיא צ'כיה אחרי המהפכה. הוא אומר: האזרחות כערך היא האומץ, היא אהבת האמת, והיא הקוראת לנו לשמור על תודעה ערה תמיד. זהו החופש הפנימי של הפרט והאחריות על הכלל שכל אחד מקבל על עצמו מתוך חירות.
ערך זה הוא אוניברסלי, אינסופי. לא חלות עליו מגבלות של זמן ומקום, מפני שהוא אתי, והאתיקה היא אינסופית. זו הדת במובנה הטהור, האוניברסלי, שלמענה דיברו הנביאים; "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ" (מלאכי ב, י). האתיקה היא הרוח החיה של החוקים.
* * *
זה המקום, זו השעה, לדבר על המשמעות האתית של המחאה. הצו האתי העליון, הנותן משמעות לקיומנו האישי והלאומי, מחייב אותנו להתנגד לחוקים שמטרתם להכשיר את העריצות, את השקר, ואת השחיתות. חוקים אלה יאפשרו להחריף את העוולות שהיו קיימות בארץ מזמן, והן נעשות לעיני כול, בלי בושה, בשם ה'.
הצו האתי העליון, הנותן משמעות לקיומנו האישי והלאומי, מחייב אותנו להתנגד לחוקים שמטרתם להכשיר את העריצות, את השקר, ואת השחיתות. ברוח הנביאים שסיכנו את חייהם למען האמת והצדק, אנחנו חייבים להשמיע בקול ברור: לא! לא לעריצות! לא לשחיתות! זו התורה כולה על רגל אחת.
בית המשפט מורכב מבני אדם שאינם מעל כל ביקורת. האתיקה לא תמיד הנחתה אותם, למשל כשהתירו הריסת בתים, גזלת אדמות והפעלת שתי מערכות משפט.
אבל עם כל הביקורת, על כל אחד וכל אחת מאתנו מוטלת החובה האתית לשמור על השומרים, להגן על עצמאותה של מערכת המשפט ולהגן עליה מפני עריצות השלטון. ברוח הנביאים שסיכנו את חייהם למען האמת והצדק, אנחנו חייבים להשמיע בקול ברור: לא! לא לעריצות! לא לשחיתות! זו התורה כולה על רגל אחת. הצו האתי מחייב את כולם. אי אפשר להיות אזרח במובן הדמוקרטי אם שוללים את הזכות הזאת אפילו מאדם אחד. "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" ( שמות יב, מט).
העריצות מפרידה, זורעת שנאה ותאוות נקם; האתיקה מחברת. לב האתיקה הוא אהבת האדם לאדם. מחאתנו אינה רק מעשה פוליטי, היא חובתנו האתית.
העריצות מפרידה, זורעת שנאה ותאוות נקם; האתיקה מחברת. לב האתיקה הוא אהבת האדם לאדם. מחאתנו אינה רק מעשה פוליטי, היא חובתנו האתית.
שעה זו היא שעה היסטורית ואסור לנו להחמיץ אותה. התעוררנו באיחור, ואסור לנו להירדם שוב. לא נרדם ולא נפחד. האתיקה אינה פועלת רק בהווה, היא עובדת למען העתיד, של ילדינו ונכדינו. רק היא תיתן לנו תקווה.
ואחרי ה'לא', בא ה'כן'. כן, אנחנו זקוקים לרפורמה - רפורמה של עצמנו: אנחנו נדרשים, כאזרחים, להפנות את הפנים שלנו אל פני האחר, אל פני כל האחרים הסובלים תחת העול האכזרי שלנו. ואנחנו מתחילים, בהיסוס ובאיחור, אבל באומץ, לעשות את זה כאן. תודה רבה, ואל תרפו, עוד הדרך ארוכה!
כן, אנחנו זקוקים לרפורמה - רפורמה של עצמנו: אנחנו נדרשים, כאזרחים, להפנות את הפנים שלנו אל פני האחר, אל פני כל האחרים הסובלים תחת העול האכזרי שלנו. ואנחנו מתחילים, בהיסוס ובאיחור, אבל באומץ, לעשות את זה כאן.
בצירוף מקרים מעניין, אני מדבר כאן, בכיכר צרפת, בחג הלאומי של צרפת, ולכן תרשו לי לומר בשפת אמי: Liberté, Egalite, Fraternité! - ואבקש גם להוסיף, שעלינו להקדים את האחווה לחירות ולשוויון.
הרב והפילוסוף דניאל אפשטיין, חוקר ומתרגם של כתבי עמנואל לוינס, מלמד במת"ן ובמדרשת לינדנבאום. לאחרונה ראה אור ספרו, 'שיחות על לוינס'.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
Comments