מעט מאד שפר מזלם של הזרים בישראל. הפועלים הזרים נמצאים בתחתית הסולם החברתי, עבודתם נעשית בתנאים קשים והרבה מהם נהרגים או נפצעים. כמעט כל פועלי הבניין בישראל אינם יהודים, כי אם עובדים זרים, פלסטינים וערבים ישראלים. בעשור האחרון נהרגים בממוצע כ-35 פועלי בניין מדי שנה - יותר מפי שתיים מן הממוצע במדינות ה- OECD - ואכן, כ- 90 אחוזים מההרוגים הם זרים. למרבה הצער אין להתפלא על כך, מפני שלמרות הסיכון הרב בעבודת הבניין, אין בישראל כמעט כל פיקוח: על פי נתוני משרד העבודה, 'קו לעובד' ודו"ח מבקר המדינה לשנת 2021, על 15,000 אתרי בנייה פעילים מפקחים 60 פקחים בלבד(!). גם כאשר חברות הבנייה נקנסות בגין הפרת כללי הבטיחות, לרוב הן מתעלמות מהקנסות; לא יותר מ- 5 אחוזים מן הקנסות משולמים.
בעשור האחרון נהרגים בממוצע כ-35 פועלי בניין מדי שנה - יותר מפי שתיים מן הממוצע במדינות ה- OECD - ואכן, כ- 90 אחוזים מההרוגים הם זרים. למרבה הצער אין להתפלא על כך, מפני שלמרות הסיכון הרב בעבודת הבניין, אין בישראל כמעט כל פיקוח: על פי נתוני משרד העבודה, 'קו לעובד' ודו"ח מבקר המדינה לשנת 2021, על 15,000 אתרי בנייה פעילים מפקחים 60 פקחים בלבד.
עוד פחות שפר גורלם של עשרים וארבעה אלף פליטי מלחמה השוהים בארץ, רובם ככולם במרחב התחנה המרכזית בתל-אביב, שם רבים מהם מתגוללים ברחובות ללא עזרה וסעד. גורמים ממסדיים ולא-ממסדיים במדינת ישראל מתייחסים אליהם באיבה ושוקדים על דרכים לגירושם מן הארץ, לרבות ילדים שנולדו כאן וששפת-אימם עברית והווייתם ישראלית; זאת בניגוד לארצות המערב, הקולטות פליטים - ולו גם במיכסות מסויימות - ומאפשרות, למרות הקשיים הכרוכים בכך, תנאי מחייה, מגורים, בריאות והשכלה, ואף קבלת אזרחות (למידע נוסף ראו מאגר UNHCR וכן מערכת הדירקטיבות האירופית המשותפת למבקשי מקלט - Common European Asylum System).
אזרחים, גרים ותושבים
כל אלה, אכן, אינם יהודים. ואולם, האם יוכלו העובדים הזרים, פליטים ודחויים החשופים להרג ולפציעה, לשאת את עיניהם אל אחת המצוות המאירות באנושיותן - מצוות אהבת הגר? אחרי הכל, שלושים ושש פעמים מזהירה התורה שלא לצער וללחוץ את הגר (בבא קמא נט ע"ב), ופעמיים על חובתנו לאהוב אותו (ויקרא יט, לד; דברים י, ט) - חובה שמפרשי המקרא מציינים בהדגשה בהעידם על חשיבותה. מצוות אהבת הגר מהדהדת בלשונה הנדירה את אהבת אלהים ואת אהבת הָרֵעַ; ועוד הגדילה התורה לעשות באומרה על הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שהוא "אוהב גר" (דברים י, יח).
ובכל זאת, האם ייוושעו הזרים במצוות אהבת הגר? כדי לענות על שאלה זו, עלינו לברר מי הוא הגר שנתחייבנו באהבתו.
קריאת הפסוקים כפשוטם מורה כי מדובר בבן עם זר, נכרי המתגורר כאן בארץ: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, ט); והרי בני ישראל לא המירו במצרים את דתם והפכו מצרים. ועם זאת - גישת ההלכה לדורותיה המשתקפת בתורה שבעל-פה היא כי המצווה לאהוב את הגר מכוונת דווקא לגר-צדק, דהיינו, מי שהתגייר ונעשה יהודי. "מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה" (ספרא קדושים, ח), וכלשון הרמב"ם: "אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה…" (הלכות דעות ו, ד). ולפי זה לכאורה אין אנו מצווים לאהוב איש נכרי, גם לא גר-תושב המתגורר בארץ.
קריאת הפסוקים כפשוטם מורה כי מצוות אהבת הגר מתייחסת לבן עם זר, נכרי המתגורר כאן בארץ: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, ט); והרי בני ישראל לא המירו במצרים את דתם והפכו מצרים. ועם זאת - גישת ההלכה לדורותיה המשתקפת בתורה שבעל-פה היא כי המצווה לאהוב את הגר מכוונת דווקא לגר-צדק, דהיינו, מי שהתגייר ונעשה יהודי. עם זאת, הפרשנות המצמצמת לפיה מדובר באהבה השמורה לגר-צדק בלבד מעוררת אי-נחת אצל כמה ממפרשי התורה, התולים את הטעם לדאגה ולאהבת הגר בהרגשת הזרות והמצוקה שלו.
הפרשנות המצמצמת לפיה מדובר באהבה השמורה לגר-צדק בלבד מעוררת אי-נחת אצל כמה ממפרשי התורה, התולים את הטעם לדאגה ולאהבת הגר בהרגשת הזרות והמצוקה שלו: "לא תונה גר ולא תלחצנו... כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים... כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם... ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו... ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים... כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם'' (רמב''ן בפירושו לשמות כב, כ). ''...כי כל מי שלא היה גר מימיו אינו מרגיש בצערו של הגר ואינו חס על נפש הגר, אבל מי שהיה בעצמו גר יודע בצערו של הגר'' (כלי יקר, בראשית מז, כא). התורה דורשת מאיתנו להכיר במצוקת החלש, הנרדף, ולדעת את צערו. לא במקרה היא תולה זאת בזכרון גרותנו במצרים: מי שהתנסו בכאב הזרות על בשרם, אמורים להבין ביתר-שאת את נפשו של הזר הגולה ומהגר מארצו; ואם הטעם הוא צער, הרי צערו של הזר אינו פחות מצערו של הגר. מכל זאת עולה, אפוא, כי יש יסוד איתן להניח כי כוונת התורה לצוות שנאהב את הזר המתגורר בארץ גם אם אינו יהודי.
בארץ נכריה
הרגיש בכך בעל ספר החינוך, המרחיב את המצווה מעבר לגבולות גר-צדק, וקורא לרחם על כל מי שצריך עזר. תחילה הוא דבק אמנם בפרשנות הצרה המקובלת - "...שנצטוינו לאהוב הגרים, שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר... נעשה להם טוב ונגמול אותם חסד... והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו מאומות העולם שהניח דתו ונכנס בדתנו" - אך לאחר מכן עולה מדבריו קול אחר:
''שרשי המצווה: כי ה’ בחר בישראל... והדריכם בדרכי החנינה והחמלה... בכל מידה חֲמוּדָה ויקרה... ובהיותנו זוכים למידות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו... כי הטובה תתפשט בטובים... ויש לנו ללמד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו... שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר... כי גרים הייתם בארץ מצרים, הזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול הזה שיש לכל מי שנמצא בין אנשים זרים בארץ נכריה, ובזוכרנו דאגת-הלב שהתנסינו במצרים והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן" (ספר החינוך, תלא).
ספר החינוך מרחיב בעקיפין את תחולת המצווה ומבהיר כי יש "לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו... שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר". כל אדם שנמצא במצוקה - יהודי, גר, נכרי - כולם ראויים לחסד ולרחמים. הרחבה זו אמנם אינה כלולה פורמאלית בתחומי מצוות העשה, אך התורה מבקשת לטעת בנו את מידת הרחמים: ''כי הטובה תתפשט בטובים''.
ספר החינוך מרחיב בעקיפין את תחולת המצווה ומבהיר כי יש "לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו... שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר". כל אדם שנמצא במצוקה - יהודי, גר, נכרי - כולם ראויים לחסד ולרחמים. הרחבה זו אמנם אינה כלולה פורמאלית בתחומי מצוות העשה, אך התורה מבקשת לטעת בנו את מידת הרחמים: ''כי הטובה תתפשט בטובים''.
צעד נוסף צועד בפרשנותו למצווה ר' ישראל מאיר מראדין, "החפץ-חיים" (ספר מצוות קצר - ספרו האחרון): ''מצות עשה לאהוב את הגר. שנאמר 'ואהבתם את הגר'. וזוהי מצוה נוספת על 'ואהבת לרעך כמוך' [שהרי הגר גם בכלל ישראל]... ונאמר: 'ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים', ופירוש 'גר' כאן, הוא: שבא מארץ אחרת ומעיר אחרת לגור אתנו, ומכל שכן גר שנתגייר" (מצווה סא).
גם החפץ-חיים דבק תחילה בפרשנות המקובלת, לפיה מדובר במצווה נוספת על "ואהבת לרעך כמוך", שהרי הגר הוא בכלל ישראל. אבל סיום דבריו מפתיע: "גר", לדבריו, הוא מי "שבא מארץ אחרת לגור אתנו" - לרבות נכרי הנמצא איתנו - "ומכל שכן גר שנתגייר". וחשוב לציין: לאו דווקא בארץ ישראל. וברור שהחפץ-חיים אינו מדבר על גר-צדק, שכן גר-צדק נזכר בסוף דבריו בנפרד: "ומכל שכן גר שנתגייר". משמע, כל אדם אשר היגר מארצו ובא לגור בין יהודים, ראוי לאהבה. מצוות עשה "ואהבתם על הגר" חלה עליו לכל דבר (לדיון נוסף בסתירה בין פשטי המקראות לבין ההלכה בביאור המילה "גר", ראו כאן).
כי הטובה תתפשט בטובים
אהבת הגר המקראית הפשוטה והברורה צומצמה באופן משמעותי ביותר בספרות ההלכה לאורך הדורות, והפכה להיות אהבת גר-צדק בלבד. והנה, יש גדולי ישראל שאזרו אומץ והרחיבו את גדריה חזרה עד לאהבה כלפי כל זר שהיגר ממקומו ובא לחיות בינינו, בארץ ישראל או מחוץ לה.
גם החפץ-חיים דבק תחילה בפרשנות המקובלת, לפיה מדובר במצווה נוספת על "ואהבת לרעך כמוך", שהרי הגר הוא בכלל ישראל. אבל סיום דבריו מפתיע: "גר", לדבריו, הוא מי "שבא מארץ אחרת לגור אתנו" - לרבות נכרי הנמצא איתנו - "ומכל שכן גר שנתגייר". וחשוב לציין: לאו דווקא בארץ ישראל.
על פי החפץ-חיים, אהבת הזר שהיגר ונמצא בין ישראל הופכת למצוות עשה מן התורה. מה הם מקורותיו של החפץ-חיים ומאין שאב את הרעיון? האם היתה בכך מעין חזרה לפשט התורה? איני יודע.
כך או כך, ראויים בעל ספר החינוך והחפץ-חיים שנתהלך לאור מחשבתם והגותם; וראויים המהגרים לארץ, מבקשי עבודה או פליטי חרב, שנזכור אנו ביחסינו עמהם כי "כבר נכווינו בצער הגדול" - צערם של נרדפים ומעונים, בין אנשים זרים בארץ נכריה. ובזוכרנו דאגת-הלב שהתנסינו במצרים, בזוכרנו כי השם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא. כל אדם: גם הזרים.
מוטי קפלן - בוגר ישיבת היישוב החדש, עמית מחקר בכיר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ומורה במסלול לתכנון ערים באוניברסיטה העברית. עורך תמ''א אחת – תכנית המתאר הארצית האחודה.