המאמר פורסם לראשונה בקובץ "אור אחד: אסופת מחשבות על המלחמה ועל היום שאחריה", בעריכת אריק סולומון, מצפה אילן, שבט, תשפ"ד, עמ' 7-6. תודתנו שלוחה לאריק סולומון על הסכמתו לפרסום נוסף של המאמר בישר. גרסה אנגלית של המאמר ראתה אור בכתב העת Lehrhaus, כאן.
אחד המקורות הידועים של הציונות הדתית הישנה הוא מאמרו של ר׳ יוסף כספי (1345-1280) על אודות בית שלישי העתידי בספרו ׳תם הכסף', דרוש ח (מהדורת י׳ לאסט, לונדון תרע״ג, עמ' 47-41). כספי טוען שם כי שיבת היהודים לארץ ישראל היא דבר "טבעי" ו״אפשרי קרוב". היא אפשרית מאד משום שההיסטוריה מורכבת מאירועים בלתי-צפויים. "מי לא ידע או מי לא יראה תמיד התקומות והנפילות לעם ועם תמיד מתחלפות?" אין להיסטוריה כל כיוון גלוי. הנוצרים כבשו את כל מלכות ארגון והאי מיורקה מידי הישמעאלים בשנת 1231, ואילו הישמעאלים כבשו את ארץ הגליל, סוריה, ועכו מידי הנוצרים בשנת 1291. "מי יתן טעם לזה?" לא אנחנו, בני תמותה. אלוהים בלבד יודע. "היש שיגעון כזה, רצוני, שיעלה על לבנו לבור ולדעת טעם וסיבה בפעולות האלוהים באלה?... והדיבור בכל זה שיגעון מופלג״. אין להיסטוריה חוקים מדעיים (covering laws). העתיד בלתי-צפוי. "אם כן, למה יהיה בעיני שום אדם דבר פלא ישוב ארץ ישראל לנו מיד הישמעאלים?" הואיל וההיסטוריה אינה הגיונית אלא "שיגעון מופלג", הכול אפשרי, כולל תקומה מחדש של שלטון יהודי בארץ ישראל.
התקווה של הציונות מושתתת, לפי כספי, לא על האמונה בדטרמיניזם היסטורי, אלא דווקא על שלילת אמונה זו. העתיד לא נגזר מראש אלא הוא פתוח ומפתיע. הואיל והכול אפשרי, יש תקווה.
תפישתו של כספי את ההיסטוריה כ״שיגעון מופלג" היא ההפך הגמור מהשקפתם הדטרמיניסטית או "הסטיכית" של הגל, בורוכוב, והראי״ה קוק השולטת בכיפה בציונות הדתית בשנים האחרונות. ברם, התקווה של הציונות מושתתת, לפי כספי, לא על האמונה בדטרמיניזם היסטורי, אלא דווקא על שלילת אמונה זו. העתיד לא נגזר מראש אלא הוא פתוח ומפתיע. הואיל והכול אפשרי, יש תקווה.
האירועים ביום שמחת תורה המר והנמהר השנה מדגימים בצורה מצמררת את תפישתו האנטי- דטרמיניסטית של כספי למאורעות בעולם.
ערב שמחת תורה השנה המצב בארץ היה טוב למדי. למרות חודשים רבים של עימותים חברתיים סוערים ביותר שהתרחשו אצלנו בעקבות ה״רפורמה המשפטית" השנויה במחלוקת של הממשלה, הייתה סיבה לאופטימיות. במסגרת הסכמי אברהם המוצלחים, נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן הוביל מהלך מדיני חדש שהבטיח להביא שלום בין סעודיה לבין ישראל ולשפר באופן משמעותי את מצב הפלסטינים. ראש ממשלת ישראל נשא נאום אופטימי מאד באו״ם ב-22 בספטמבר, והכריז כי "אנחנו על סף שלום היסטורי עם סעודיה" ושלום זה "ייצור מזרח תיכון חדש". ימים ספורים לאחר נאום זה, שני שרים ישראליים ביקרו בסעודיה כחלק משתי משלחות רשמיות שונות והתקבלו בכל הכבוד הראוי. התיירות הישראלית לארצות מוסלמיות, כגון תורכיה, מצרים, ירדן, מרוקו, איחוד האמירויות הערביות, ובחריין, צמחה מאד בשלוש השנים האחרונות, והגיעה לשני מיליון מבקרים לערך לשנה. כמו כן, העסקים בין ישראל לבין מדינות מוסלמיות אלו התפתחו באופן מרשים. אכן ערב שמחת תורה השנה, המצב בארץ היה טוב למדי. הצלחתה המחרידה של מתקפת הטרור של מחבלי חמאס על ישראל בשמחת תורה לא הייתה צפויה ולא הייתה מחויבת המציאות. צה״ל הוא צבא חזק, חכם, ועשיר, ויש לו כל האמצעים הדרושים כדי להגן על גבולותיו. היה לצה״ל מידע מפורט ביותר על תכניות ההתקפה של חמאס, ואפשר היה לחשוב שהוא יידע לסכל כל מזימה. אמנם כן, הייתה לממשלת ישראל אשליה חסרת אחריות כאילו חמאס לא היה מעוניין לבצע את תכניות ההתקפה שלו בעתיד הקרוב, אולם אשליה זו כשלעצמה לא יכלה להיות תנאי מספיק לכישלון ההגנתי. הרי גם מי שמאמין כי הסיכויים למלחמה הם נמוכים חייב לאייש את קו ההגנה שלו כהלכה. בשמחת תורה קו ההגנה בעוטף לא היה בכוננות ראויה. לליקוי חמור זה ניתנו הסברים חלקיים שונים (למשל, חיילים היו בבית לחופשת החג, כוחות עתודה חיוניים הועברו מעמדות בעוטף לפעילות שיטור ביהודה ושומרון, וטנקים וכלי רכב משוריינים היו בתיקון). תהיינה סיבותיו אשר תהיינה, הליקוי לא היה בלתי-נמנע. פרשנים צבאיים בכירים בכל העולם נדהמו ותהו כיצד ליקוי כזה יכול היה לקרות לצבא מהולל כמו צה״ל. במקומות בעוטף שבהם היה סדר כוחות מספק, המחבלים נהדפו או נהרגו. אילו היה סדר כוחות מספק לאורך כל גדר ההפרדה, המתקפה הייתה מסוכלת, הזוועות היו נמנעות, השבויים לא היו נשבים, החטופים לא היו נחטפים, המלחמה הארוכה העקובה מדם עם חמאס לא הייתה מתרחשת, והאנטישמיות בעולם לא הייתה מרקיעה שחקים. ואולי היינו חוגגים עתה את הסכם השלום עם הסעודים ומדברים על "מזרח תיכון חדש".
ההבדל התהומי בין מצבנו ערב שמחת תורה לבין מצבנו לאחר בוקר החג מאשש את השקפתו האנטי-דטרמיניסטית של כספי למאורעות בעולם. ההיסטוריה היא "שיגעון מופלג".
קיצורו של דבר, ההבדל התהומי בין מצבנו ערב שמחת תורה לבין מצבנו לאחר בוקר החג מאשש את השקפתו האנטי-דטרמיניסטית של כספי למאורעות בעולם. ההיסטוריה היא "שיגעון מופלג". חשבתי על דברי כספי כשראיתי את השאלה המנחה של העורכים לחוברת שבה פורסם מאמר זה לראשונה. הם כתבו: "אנו… מבקשים להפיק חוברת… בשם 'אור אחד׳ עם מאמרים… המשרטטים… את הכיוון אליו אנו הולכים. אם נכון להיום קשה להבין לאן כל מה שקורה סביבנו לוקח אותנו, הרי שאנחנו מבקשים להציג את המטרה, האידאל, אליו יש לשאוף". הרי אני מודה שאינני מבין את הכיוון אליו אנו הולכים, ואינני יודע כיצד נוכל לצאת מן המצב הקשה שבו אנו נמצאים. אני בוודאי אינני חושב שמשהו טוב יכול לצאת מן הכישלון הגדול בבוקר שמחת תורה השנה. אינני מזדהה עם אלה האומרים: "נצא מזה מחוזקים מתמיד". ניטשה אמנם אמר: "מה שאינו הורג אותי, מחשל אותי" (Was mich nicht umbringt, macht mich stärker [שקיעת האלילים (1888), חלק א, אפוריזם 8]). אולם המוות אינו מחשל אותי. מטבח המוני שום דבר חיובי אינו יכול לצאת.
אינני מזדהה עם אלה האומרים: "נצא מזה מחוזקים מתמיד". המוות אינו מחשל אותי. מטבח המוני שום דבר חיובי אינו יכול לצאת. אך אני מוצא תקווה כלשהי בהשקפתו של כספי. כשם שנכנסנו לחושך באופן בלתי-צפוי, כן אפשר ונצא לאור באופן בלתי-צפוי. הכל אפשרי.
ובכן, מה עלינו לעשות? אוכל לחשוב על דבר אחד בלבד. לאחר החזרת כל השבויים והחטופים וסיום המלחמה, עלינו לעבוד קשה מאד כדי לנסות לשקם במידת האפשר את כל מה שנהרס. מעבר לכך, אני מוצא תקווה כלשהי בהשקפתו של כספי. כשם שנכנסנו לחושך באופן בלתי-צפוי, כן אפשר ונצא לאור באופן בלתי-צפוי. הכל אפשרי.
זאב הרוי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מחקרים רבים על פילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה. חתן פרס אמ"ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
רוצה לתמוך ב'ישר'?
אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.