בדיאלוג הפילוסופי של ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי, א:קיג-קיד (השוו א:א-ב), מתפאר החבר היהודי בפני מלך הכוזרים כי בעוד הנוצרים והמוסלמים מעורבים במלחמות נוראות בכל העולם, אנחנו היהודים שלווים וענווים ואיננו הורגים אף אחד. המלך עונה לו מיד: "הענווה שלכם אינה מבחירה! כאשר רק יהיה לכם רגע אחד של ניצחון, גם אתם תהרגו (אִדַ'א אַצַבְּתֻם טַ'פְרַה', קַתַלְתֻם)". במלים אחרות, חכו עד שתהיה לכם מדינה!
בוויכוחים הנוקבים שהתקיימו לאחר פעולת התגמול העקובה מדם בכפר הערבי קיביה שהתרחשה באוקטובר 1953, ציטט פרופ' ארנסט עקיבא סימון ז"ל את הקטע דנן מספר הכוזרי (בטרם, כרך ק"צ, 1 ינואר 1954, עמ' 21). כוונתו היתה שאחריות מוסרית מניחה כוח. כאשר העם היהודי היה חסר כוח פוליטי בגולה, לא היתה לו האפשרות להיות אחראי מוסרית. קל להיות צדיקים כל עוד אין אפשרות מעשית לפגוע באחרים. והנה עכשיו, במדינתנו היהודית העצמאית, המוסר היהודי שלנו עומד סוף סוף למבחן. עכשיו, כאשר הכוח בידינו, כיצד נשתמש בו? האם נבחר במלחמה, ככל הגויים, או בשלום? פרשנותו של סימון לספר הכוזרי, א, קיג-קיד, צוטטה רבות בספרות הציונית, ובפרט בספרות הציונות הדתית מבית מדרשן של תנועות עוז ושלום, נתיבות שלום, מימד, נאמני תורה ועבודה, וכיו"ב. השימוש המרובה בה ביטא השקפה לפיה עצם קיומה של מדינת ישראל מהווה מבחן אקזיסטנציאלי למוסר היהודי.
ברם, בעקבות הזוועות שאירעו לפני שבועות אחדים ביום שמחת תורה המר והנמהר, כאשר צבאנו נתפס לא מוכן על-ידי אלפי מחבלי חמאס שפרצו את גבולותינו, רצחו למעלה מ-1200 בני אדם, פצעו למעלה מ-3600, עינו ילדים, אנסו נשים, וחטפו יותר מ-240 איש ואשה לרצועת עזה, חשבתי שוב על תשובתו של מלך הכוזרים לחבר היהודי, וראיתיה בדרך אחרת במקצת.
כשיהיה לכם כוח, עליכם ללמוד לא רק מתי לא להשתמש בו, אלא גם מתי כן להשתמש בו. מדינה שאינה יכולה למנוע את טבח המוני באזרחיה נכשלת מבחינה מוסרית. כישלונה אינו צבאי בלבד אלא גם - וביסודו - מוסרי.
המלך אינו לא פרופסור לפילוסופיה ולא מטיף מוסרני, אלא איש פוליטי. מתקבל על הדעת שהיה לו גם ניסיון בפיקוד על עמו בשדה הקרב. אין לנו לצפות ממנו להיות פציפיסט. השקפתו הייתה ככל הנראה זו של ריאלפוליטיק. הוא אומר כמדומה לחבר היהודי: כשתהיה לכם מדינה עצמאית משלכם, תיווכחו לדעת שגם לכם, כמו לנוצרים ולמוסלמים, לא תהיה ברירה אלא להקים צבא, ולפעמים תיאלצו גם להרוג על-מנת להגן על עצמכם. כשיהיה לכם כוח, עליכם ללמוד לא רק מתי לא להשתמש בו, אלא גם מתי כן להשתמש בו. מדינה שאינה יכולה למנוע טבח המוני באזרחיה נכשלת מבחינה מוסרית. כישלונה אינו צבאי בלבד אלא גם - וביסודו - מוסרי.
צבא ההגנה לישראל מנהל כעת מלחמה קשה נגד חמאס ברצועת עזה. בתפילה לשלום חיילי צה"ל אנחנו חוזרים על דברי ההבטחה הנאמרים בדברים כ, ד: "כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם". אנחנו מתפללים שה' אלוהינו ילך עם חיילינו ויעניק להם את התבונה לדעת כיצד ומתי להשתמש בכוח - כדי להגן על עמנו מפני תוקפנות וטרור, לשחרר שבויים וחטופים, להשיג ניצחון, ולהביא שלום.
* גרסה אנגלית מוקדמת של מאמר זה פורסמה בתוך:
Aviad Hacohen and Menachem Butler, eds., Praying for the Defenders of Our Destiny: The Mi Sheberach for IDF Soldiers, Cambridge, MA, 2023, pp. 317-318.
זאב הרוי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מחקרים רבים על פילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה. חתן פרס אמ"ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.