[מבוסס על דברים שנישאו בהפגנה בירושלים, מוצאי שבת פרשת אחרי-מות קדושים, 29 באפריל 2023]
לפני שבעים וחמש שנה, עת נקראה לראשונה הכרזת העצמאות, היה אבא שלי, יעקב מזרחי (כך היה אז שם המשפחה) נער בן 17, ברובע היהודי הנצור בעיר העתיקה. אבא יליד ירושלים, בן לאב ספרדי ניצול פרעות תרפ"ט מחברון ולאם שעלתה מהעיר יאנינה שביוון, התחנך בבית הספר כי"ח במחנה יהודה, וכמו רבים מבני דורו נחשף למגוון של תרבויות ולשונות – עברית, ערבית, לאדינו, יוונית, ובנוסף גם צרפתית ואנגלית. כמו רבים מבני משפחתו וסביבתו אבא היה חניך של תנועת הנוער בית"ר. בראשית דצמבר 1947 הוא הצטרף ללוחמי האצל ברובע היהודי, שם לחם קרוב לחצי שנה. במהלך הלחימה ספג כדור שכוון לליבו וניצל בנס בזכות תחבושת אישית שחסמה את הקליע. לאחר כניעת לוחמי הרובע לכוחות הלגיון הירדני, ב- 28 במאי 1948, הוא נפל בשבי הירדני, שם שהה כתשעה חודשים עד לשחרורו בסוף פברואר 1949 (את סיפורו המלא זכינו לתעד לפני זמן מה בראיון מוקלט, הזמין לצפיה כאן). מאז ועד היום אבא שומר נאמנות למחנה הפוליטי בו צמח – תנועת החירות ובהמשך גם מפלגת הליכוד. אבל נאמנותו הראשונה תמיד הייתה למדינה שעל הקמתה לחם. אבא למד משפטים ושימש עשרות שנים כעורך דין, ולמרות הבדלי הדעות הפוליטיות בינינו, הוא רואה כיום ממש כמוני את הרעיון שפוליטיקאים ימנו שופטים כמסוכן וכבלתי מתקבל על הדעת.
אבא שלי שומר נאמנות למחנה הפוליטי בו צמח – תנועת החירות ובהמשך גם מפלגת הליכוד. אבל נאמנותו הראשונה תמיד הייתה למדינה שעל הקמתה לחם. אבא למד משפטים ושימש עשרות שנים כעורך דין, ולמרות הבדלי הדעות הפוליטיות בינינו, הוא רואה כיום ממש כמוני את הרעיון שפוליטיקאים ימנו שופטים כמסוכן וכבלתי מתקבל על הדעת.
* * *
חשוב להבין: יוזמת ההפיכה המשטרית מסוכנת לא רק לעתיד הדמוקרטיה בישראל, אלא גם לעתיד ההשכלה הגבוהה. האוניברסיטה הפתוחה, בה למדתי כסטודנט ובה אני מלמד וחוקר היום, חרתה על דגלה את ערכי הפלורליזם והשוויון. אנו, כמו עמיתנו במוסדות להשכלה הגבוהה בארץ, רואים בהשכלה כלי ראשון במעלה לצמצום פערים ולקירוב לבבות בין האוכלוסיות בחברה הישראלית.
החופש האקדמי, שמהווה אבן יסוד בכל תחומי המדע, יוכל להתקיים לאורך זמן רק תחת ערכי מגילת העצמאות. אקדמיה חופשית היא מנוע צמיחה ראשון במעלה, תשתית להיותה של ישראל מדינה נאורה ומשגשגת. אקדמיה כזו לא תוכל להתקיים ללא מעטפת של דמוקרטיה ליברלית איתנה.
החופש האקדמי, שמהווה אבן יסוד בכל תחומי המדע, יוכל להתקיים לאורך זמן רק תחת ערכי מגילת העצמאות. אקדמיה חופשית היא מנוע צמיחה ראשון במעלה, תשתית להיותה של ישראל מדינה נאורה ומשגשגת. אקדמיה כזו לא תוכל להתקיים ללא מעטפת של דמוקרטיה ליברלית איתנה. עוצמתה של ישראל מבוססת במידה רבה על הישגיה המדעיים והתרבותיים. הישגים אלה הם במידה רבה תוצר של מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו שבנייתה וטיפוחה במשך עשרות שנים רבות היו ועודם מאבני היסוד של המפעל הציוני. פגיעה במערכת המשפט תאפשר התערבות פוליטית בחיים האקדמיים ובתכני הלימוד והמחקר. לכן זו חובתנו להתנגד לכל מהלך המנוגד לערכי מגילת העצמאות.
כהיסטוריון העוסק בחקר העבר היהודי אני מקדיש את עיקר מאמצי המקצועיים להארת עולמם של היהודים באירופה, ובעיקר בגרמניה, בעידן המודרני. היהודים בהם אני עוסק ידעו תקופות מרתקות של פריחה כלכלית ותרבותית שהניבה פירות מבורכים שאנחנו משתבחים בהם עד היום. לאחר מכן, בתקופת המשטר הנאצי, הם חוו פגיעה בזכויותיהם, הדרה והשפלה שהסתיימו, אצל אלו מביניהם שלא עזבו את ארץ מולדתם, בגורל טראגי. חקר העבר היהודי, המתקיים במסגרת שיח בינלאומי ער עם עמיתים ברחבי העולם שמגלים בו עניין רב, הינו, בעיני, משימה מרכזית וחיונית להבנת שורשיה המורכבים של היהדות הישראלית – יהדות שבימים אלה כותבת פרק חדש, מורכב לא פחות, ושעל אופיה ודמותה אנחנו נאבקים כעת.
חקר העבר היהודי, המתקיים במסגרת שיח בינלאומי ער עם עמיתים ברחבי העולם שמגלים בו עניין רב, הינו, בעיני, משימה מרכזית וחיונית להבנת שורשיה המורכבים של היהדות הישראלית – יהדות שבימים אלה כותבת פרק חדש, מורכב לא פחות, ושעל אופיה ודמותה אנחנו נאבקים כעת.
אני רואה חשיבות רבה גם בהיבט החינוכי של המפעל הזה - הנכחתה של מורשת יהודית עשירה, מורכבת ורבת פנים, שהייתה פרי מפגש עם מגוון תרבויות עולם באירופה, במזרח התיכון ובאיזורים נוספים ברחבי העולם, לדורות הבאים של הישראלים. המפגש הזה, על עברו ועתידו, גם הוא חלק בלתי נפרד מהתמונה הגדולה שמעסיקה את כולנו עכשיו. גם אבא שלי, שבסיפורו פתחתי, הוא תוצר של המפגש החשוב הזה, שאסור לוותר עליו.
כחוקר ההיסטוריה היהודית, אני רוצה להזכיר שלאורך רוב ההיסטוריה, ובכלל זה בתקופות בהן אני עוסק, היהודים היו מיעוט; הם נאבקו על זכויותיהם מול קבוצות רוב כוחניות, והיו חייבים את רווחתם, במקומות בהם פרחו ושגשגו, לעקרונות דומים לאלו של מגילת העצמאות.
לבסוף, כחוקר ההיסטוריה היהודית, אני רוצה להזכיר שלאורך רוב ההיסטוריה, ובכלל זה בתקופות בהן אני עוסק, היהודים היו מיעוט; הם נאבקו על זכויותיהם מול קבוצות רוב כוחניות, והיו חייבים את רווחתם, במקומות בהם פרחו ושגשגו, לעקרונות דומים לאלו של מגילת העצמאות. את הלקח הזה אנו חייבים לקחת איתנו גם לשבעים וחמש השנים הבאות בהן תתעצב היהדות הישראלית.
פרופ' גיא מירון הוא המשנה לנשיאה לעניינים אקדמיים באוניברסיטה הפתוחה וחבר המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות.