מבצע צבאי בג'נין כבר החל ואף הסתיים, וקשה לזכור שבתחילת השבוע התפרסם ב'מקור ראשון' מאמר המצדיק נקמה של יהודים ישראלים בפלסטינים. המאמר, שזכה להדהוד מסיבי ברשתות, עסק בלגיטימיות של מעשי נקמה ואף בלימוד זכות עליהם מזווית מבט יהודית. הוא נכתב בתקופה בה יהודים שורפים כפרים בפוגרומים, למרות שחשוב לציין בהקשר זה שהכותב מצדיק נקמה מטעם המדינה בלבד. מקור ההצדקה שלו הוא פעולת צה״ל בקיביה, מבצע נקמה שנערך ב- 1953 במהלכו הרג צה"ל כ-60 אזרחים, רבים מהם נשים וילדים, בתגובה לרצח יהודים ביהוד.
אולי הביטוי ״זווית יהודית״ מעט מוגזם. אמנם כותב המאמר הוא אדם דתי, והוא טוען ש״יהודי מצווה״ לנקום ואף מביא ציטוט מהתורה. אך רוב ההצדקות שלו הן הצדקות ציוניות חילוניות (עיקרן ביטחון), ורוב מצדיקי-הנקמה שהוא מזכיר הם חילוניים (בן גוריון, גולדה מאיר). לבסוף, הוא פונה לרגש הבסיסי של האדם, כל אדם, הרוצה לנקום. זהו היגיון אוניברסלי ממש, מעוות, אך אוניברסלי. התגובות למאמר מזועזעות ובצדק. קשה להבין אדם הקורא לנקמה כ״רגש טבעי ובריא״. מילא טבעי, יש המון רגשות אלימים, מזעזעים, מזוויעים שיכולים להיות לבן אדם, אבל למה להצדיק את הגרוע שבהם?
מבצע צבאי בג'נין כבר החל ואף הסתיים, וקשה לזכור שבתחילת השבוע התפרסם ב'מקור ראשון' מאמר המצדיק נקמה של יהודים ישראלים בפלסטינים. התגובות למאמר מזועזעות ובצדק. קשה להבין אדם הקורא לנקמה כ״רגש טבעי ובריא״. מילא טבעי, יש המון רגשות אלימים, מזעזעים, מזוויעים שיכולים להיות לבן אדם, אבל למה להצדיק את הגרוע שבהם? אך מעבר לזעזוע, לדעתי חשוב להבין את ההקשר שבו התפיסה הזו נכתבת, כדי להתנגד אליה כראוי.
מעבר לזעזוע, לדעתי חשוב להבין את ההקשר שבו התפיסה הזו נכתבת, כדי להתנגד אליה כראוי. ראוי למשל לציין שהעמדה של אותו כותב איננה חדשה כלל ועיקר, אלא מהדהדת את פסיקתו של הרב שאול ישראלי, מהפוסקים הבולטים של הציונות הדתית בקום המדינה, וראש ישיבת מרכז הרב לשעבר. הרב ישראלי הכשיר את פעולת קיביה מבחינה דתית-הלכתית ומטעמים דומים, וגם הוא ראה בנקמה מצווה.
אם ממשיכים לצלול אל תוך ההקשר ההיסטורי, ראוי לזכור פרט אחד נוסף. הרב ישראלי לא ביצע את הטבח בקיביה. הוא אכן נתן הכשר אתי-דתי לפעולה, אך היה זה לאחר מעשה, אחרי שהפעולה הצבאית הישראלית כבר התרחשה. הנוקמים עצמם היו חיילי צה"ל, שליחים רשמיים של הממסד הישראלי הלא-בהכרח דתי. הם פעלו בתגובה לפעולת טרור. עובדה זו איננה הופכת את הרב ישראלי (או פוסקים ציונים-דתיים אחרים) לראויים יותר או מוסריים יותר. אבל היא כן מאפשרת להבין את ההקשר, במסגרתו כוחה של הציונות הדתית נובע לא (או לפחות לא רק) מכך שהיא מבצעת את העוולות, אלא מכך שהיא מעודדת אותן ונותנת להן הכשר לאומי אתי לפני ובעיקר לאחר מעשה. חותמת כשרות.
הנקמה והממסד
את הדבר הזה חשוב לזכור גם היום. אכן, הפוגרומים מזעזעים וראוי להיאבק בהם בכל דרך. אך כמותם ראוי לגינוי גם ההקשר שבמסגרתו הם מתבצעים - כיבוש אלים ודכאני שמונע את חירותם של מיליוני אנשים, ופועל גם הוא פעמים רבות ממניעים של נקמה. חשוב לשים לב שבדומה לאלה המגנים את הפוגרומים בגלל ש"אסור לקחת את החוק לידיים", ההעדפה של כותב המאמר ב'מקור ראשון' היא לא לפוגרומים עממיים אלא לנקמה ממוסדת של מדינת ישראל. בהקשר הזה גם ראוי לתהות לגבי מושג הנקמה אצלו. כותב המחבר: ״חמש תכליות יש לנקמה: ענישת הרשעים, הרתעה, פורקן רגשי לנוקם ולעמו, זכירה והזכרה של הפגיעה שהובילה לנקמה, ולבסוף כפרה ויצירת איזון רוחני בעולם״.
ענישה, הרתעה, איזון, הזכרה של הפגיעה, אפילו פורקן רגשי. כל אלו נוכחים מאד בשיח הציבורי על הכניסה לג'נין במבצע הרחב בימים האחרונים (אפשר, אם רוצים, להמיר ״פורקן רגשי״ ב'החזרת הגאווה הלאומית'). תגובה לתגובה, אלימות כנגד אלימות. קשה לרבים לראות את המושג השלילי ״נקמה״ בהקשר של המבצע כרגע. הרי מדובר בתגובה לטרור. אך לשם בדיוק הכותב מכוון. סבבים אינסופיים של איזונים אלימים כדרך חיים טבעית.
ענישה, הרתעה, איזון, הזכרה של הפגיעה, אפילו פורקן רגשי - אלה הן 'תכליות הנקמה' על פי המאמר במקור ראשון. כל אלו נוכחים מאד בשיח הציבורי על הכניסה לג'נין במבצע הרחב בימים האחרונים (אפשר, אם רוצים, להמיר ״פורקן רגשי״ ב'החזרת הגאווה הלאומית'). תגובה לתגובה, אלימות כנגד אלימות. קשה לרבים לראות את המושג השלילי ״נקמה״ בהקשר של המבצע כרגע. הרי מדובר בתגובה לטרור. אך לשם בדיוק הכותב מכוון. סבבים אינסופיים של איזונים אלימים כדרך חיים טבעית.
נקמת הכותב היא איזון הכוח בחזרה לצד היהודי. לכן הוא רוצה שמדינת ישראל תבנה עוד התנחלויות בתגובה לאלימות פלסטינית. גם כאן, מדובר במדיניות שכל ממשלה בישראל נוקטת בה כבר עשורים.
להבנתי, בית הגידול של כתיבה התומכת בנקמה איננו בית מדרש כזה או אחר, אלא עצם ההוויה הישראלית הרואה בכל פלסטיני שנולד על אדמתו איום פוטנציאלי על ישראל, וממילא כזה ששלילת חירותו היא לגיטימית ואף ראויה.
על גווילים שחוללו
אין ברצוני להצדיק חס וחלילה את ההתדרדרות המוסרית הקיצונית של הציונות הדתית. על שנאת הדת היהודית המתפתחת במרחב הישראלי חתומים קברניטי המפלגות הדתיות ורבניהם המשניאים את ה' ותורתו. מטרת שרטוט ההקשר הפוליטי הרחב היא הבנה עמוקה יותר שלו כדי להתנגד אליו בצורה יעילה יותר.
ההתנגדות שלי לשליטה בפלסטינים נובעת מחינוכי הדתי. חינוך זה רואה בענווה, בחמלה ובהשהיית הרגש האלים את מרכז עבודתו הרוחנית של האדם הדתי. כמו שכתב המשורר היידי יעקב גלאטשטיין (בתרגומו של עדי מהלאל) בשירו, קיביה: בִּבְגִידָה לֵילִית/ אַחַי/ אֶת הָרַחֲמָנוּת בְּתוֹכָם הִשְׁמִידוּ, וְחִלְּלוּ אֶת הַגְּוִיל שֶׁל חַיַּי/ אֱלֹהַי שֶׁלִּי/ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ הַסַּבְלָנִי/ קָשֶׁה לִמְחֹל עַל גְּבוּרָה אֲפֵלָה כָּזוֹ. בחינוכי הדתי, צבירת נכסים היא מקור לגאווה, וגאווה ושובע הם המקור לחטא. חינוך זה מושתת על אלפי שנות כתיבה יהודית באזורים שונים - מאנדלוס ועד ורמייזא, מצפת ועד מצרים. יהודים כתבו על הפחד מגאווה והון בכל מקום ובכל זמן. כפי שכתבו חז״ל, ״מרבה עבדים מרבה גזל״.
ההתנגדות שלי לשליטה בפלסטינים נובעת מחינוכי הדתי. חינוך זה רואה בענווה, בחמלה ובהשהיית הרגש האלים את מרכז עבודתו הרוחנית של האדם הדתי. בחינוכי הדתי, צבירת נכסים היא מקור לגאווה, וגאווה ושובע הם המקור לחטא. יהודים כתבו על הפחד מגאווה והון בכל מקום ובכל זמן. והנה, חיפוש בגוגל מלמד שמחבר המאמר ב'מקור ראשון' איננו רק ״אדם דתי״, אלא גם סוכן נדל"ן בשטחים הכבושים, כלומר אדם שהוא מהנהנים ביותר, מבחינה כלכלית, מתוצאות הנקמה המדינתית אליה הוא קורא. לא עבודת ה׳ עומדת כנר לרגליו אלא אכן ״רגש טבעי״: ולא רק רגש טבעי של נקמה, אלא גם רגש טבעי של שליטה וצבירת נכסים גזולים.
הדברים הכתובים במאמר של אותו חובש כיפה ב'מקור ראשון' ראויים לכל זעזוע. איני מכיר אותו, אבל חיפוש בגוגל מלמד שהוא איננו רק ״אדם דתי״, אלא גם סוכן נדל"ן בשטחים הכבושים, כלומר אדם שהוא מהנהנים ביותר, מבחינה כלכלית, מתוצאות הנקמה המדינתית אליה הוא קורא. לא עבודת ה׳ עומדת כנר לרגליו אלא אכן ״רגש טבעי״: ולא רק רגש טבעי של נקמה, אלא גם רגש טבעי של שליטה וצבירת נכסים גזולים, רגש שכל החברה שלנו פושעת בו, רגש שאלפי שנות יהדות התנגדו לו.
מיכאל מנקין הוא מחברי השמאל האמוני, ומחבר הספר 'אתחלתא: מוסר ומסורת בעידן של כוח יהודי". הוא מתגורר בירושלים עם אשתו יעל וילדיהם רות, שרי ונח.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.