כדי לנהל מדינה אפקטיבית יש צורך בכוח, אבל כוח הוא דבר משחית, וכוח אבסלוטי משחית אבסלוטית. כך גם התורה מוטרדת מתחילתה מהשאלה כיצד ניתן להעמיד ישות פוליטית, מדינה, ממלכה וחברה שאינה מושחתת. והשאלה העיקרית היא לא כיצד להגביר את כוח הממשלה והמשילות, אלא להיפך – כיצד להגביל את כוח הממשלה כדי ליצור חברה הוגנת, מושתת על ערכי צדק ומשפט.
התורה מוטרדת מתחילתה מהשאלה כיצד ניתן להעמיד ישות פוליטית, מדינה, ממלכה וחברה שאינה מושחתת. והשאלה העיקרית היא לא כיצד להגביר את כוח הממשלה והמשילות, אלא להיפך – כיצד להגביל את כוח הממשלה כדי ליצור חברה הוגנת, מושתת על ערכי צדק ומשפט.
אדם נצטווה בהגבלה אחת כשנכנס לגן עדן, שלא לאכול מפרי עץ הדעת, ואפילו אותה לא עלה בידו לקיים. מדוע? כיוון שהאדם התקנא בהקב"ה וביכולותיו. הנחש פתה את אדם וחוה ב"וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה), ובן האנוש נולד עם תאווה לעוד. לפעמים התכונה הזו חיובית, ומהווה מנוע להישגיות, ללמידה, לצמיחה ולנתינה. מנגד, התאווה לכוח היא גם הרסנית, ובאה על חשבון אחרים. הקושי לאזן בין הרצון לעוד כוח, לבין ההוגנות, ממשיך עם קין והבל, עם אנשי דור המבול, עם שורדי דור המבול, ועם אנשי מגדל בבל. בגלל התאווה הבלתי-מוגבלת של יחידים וקבוצות חזקות לעוד, השאלה היא כיצד ליצור עולם שבו לא משתלטים אחד על השני. על כן השאלה הפוליטית תמיד עומדת ברקע.
"וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
לאחר שורת כישלונות בהשגת חברה הוגנת, התורה מפתיעה בבחירת אברהם בפרשת לך-לך ללא שום הסבר. רק לאחר זמן אנחנו לומדים מה מייחד את אברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט). המסירות של אברהם וילדיו לצדק ולמשפט היא מה שיציל את העולם. בדו-שיח עם אברהם אפילו הקב"ה בכבודו ועצמו היה מוכן להגביל עצמו כדי לקיים צדק ומשפט. כך, בתהליך ארוך, ילדי אברהם למדו לחיות בשלום אחד עם השני למרות הקנאה והתחרות ביניהם. יוסף יכול היה להתנקם באחיו, אך הגביל את כוחו ולא עשה כך. ובכור העבדות במצרים, נוצר עם ישראל שיצא ממצרים וקבל את התורה: "לא תעשה לך אלוהים אחרים", "לא תחמוד", "לא תגנוב" ו"לא תרצח” (שמות כב, יג), ומגבלות נוספות. הנה שוב מצווה עלינו התורה להגביל את כוחנו כדי לתת מרחב לאלוקים ולאחר.
לאחר שורת כישלונות בהשגת חברה הוגנת, התורה מפתיעה בבחירת אברהם בפרשת לך-לך ללא שום הסבר. רק לאחר זמן אנחנו לומדים מה מייחד את אברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט). המסירות של אברהם וילדיו לצדק ולמשפט היא מה שיציל את העולם.
מיד לאחר מתן תורה בני ישראל מקבלים משפטים נוספים המחייבים הגבלה עצמית. המשפט הראשון הוא "כי תקנה עבד עברי… ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא, ב) - משפט שכולו דאגה לעבדים, לאנשים שבתחתית ההיררכיה החברתית; אנשים שגנבו, שנקלעו לחובות בלתי פתירים, עניים מרודים שלא הייתה להם ברירה אלא להפוך לעבד לאדם אחר. מדוע העבדות דווקא זכתה להיות הציווי הראשון בסדרת המשפטים שלאחר מתן תורה? התשובה היא שעבדות, או ליתר דיוק אדנות, היא פגיעה בקב"ה: "כי עבדי הם אשר הוצאתי מארץ מצרים" (ויקרא כה, מב). בני אדם הם צלם אלוקים ועבדים רק לאלוקים, וכל ניסיון של בני אדם להיות בעלים מלאים על אחרים פוגע במלכות ד'.
בספר ויקרא שוב מתברר שחיי המשפט הם התנאי להישארות בארץ; ללא משפט הארץ תקיא אותנו. משפט פירושו הגבלה עצמית בכל התחומים, והוא שווה לכולם: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה" (ויקרא כד, כב). גם בספר דברים, במהלך נאומו של משה הסמוך לכניסה לארץ ישראל, מודגש שוב ושוב החיוב לשמור על משפט ועל חוקי ד' כדי שהעם לא יתפרק. אבל כאן בא דגש נוסף ל"משפט צדק", מעבר לשיקול הפרגמטי שלא תהיה התפרקות - היעד המהותי של עשיית צדק: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ" (דברים טז, כ). לכן התורה מדגישה שחייבים משפט אובייקטיבי ללא תלות בגורם אחר – "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (דברים טז, יט).
מבחן המלך הוא עשיית משפט וצדקה
בספר דברים בני ישראל מצווים במינוי שופטים ושוטרים קודם למינוי מלך. בציווי על מינוי המלך מודגשת הגבלת הכוח: "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז, טז-יז). התורה רגישה לסכנות של כוח בלתי מוגבל שביכולתו להשחית, וכנראה זו הסיבה לכך שרק בסוף תקופת שמואל בני ישראל בקשו מלך. שמואל נעלב והביע חששות (שמואל א-ח/יג-יח), ואף ניסה לשכנע את בני ישראל שלא לעשות כן, ואילו הקב"ה ראה את הבקשה כפגיעה בשלטונו. מדוע חושש המקרא ממלך ולא משופטים, שוטרים ונביאים שקדמו למלוכה בישראל? התשובה היא שהכח המרוכז אצל המלך גדול ומסוכן בהרבה. מלך יכול להפוך את בני ישראל לעבדים, לחמוד כסף, לקחת אדמות ולפגוע בשלטון ד'. המלך יעשה לעצמו ולא לעמו. לעומתו, שופטים, שוטרים ונביאים תמיד מוגבלים בכוחם.
גם בספר דברים, במהלך נאומו של משה הסמוך לכניסה לארץ ישראל, מודגש שוב ושוב החיוב לשמור על משפט ועל חוקי ד' כדי שהעם לא יתפרק. אבל כאן בא דגש נוסף ל"משפט צדק", מעבר לשיקול הפרגמטי שלא תהיה התפרקות - היעד המהותי של עשיית צדק: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ"... בהתאם לחששות אלו, מכאן והלאה כל חילופי שלטון המתוארים בתנ"ך נמדדים בהתאם לרמת השמירה או הפגיעה של השלטון החדש בערכי הצדק והמשפט.
בהתאם לחששות אלו, מכאן והלאה כל חילופי שלטון המתוארים בתנ"ך נמדדים בהתאם לרמת השמירה או הפגיעה של השלטון החדש בערכי הצדק והמשפט. כך, בקשת עם ישראל למנות מלך באה על רקע סילוף המשפט של בני שמואל: "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א, ח, ג). כשאבשלום מורד בדוד ומנסה לפתות אנשים להצטרף אליו, הוא מנסה לעשות זאת באמצעות משפט. ומנגד, בהקשר חיובי, כששלמה יורש את כסא המלכות מדוד הוא מבקש "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ" (מלכים א, ג, ט), ובקשתו טובה בעיני ד'. כששלמה יסד את בית המקדש, ד' הדגיש "אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ" (מלכים א, ו, יב). עתיד המלוכה תלוי בעשיית משפט. אבל עשיית הצדקה והמשפט של דוד ושלמה לא שרדה.
כשרחבעם תפס את המלוכה, הוא ביקש לצבור כוח והתעלם מהמשפט. יועציו הצעירים המליצו לו להקשות על בני ישראל, אך הדבר הוביל לפיצול המלוכה בישראל ולהריסת מלכות בית דוד. גם הנביאים האחרונים ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל מפצירים שוב ושוב בפני המלכים לעשות משפט: המלך האידיאלי איננו מי שמושל ביד רמה אלא מי שמגביל את כוחו ועושה משפט וצדקה עבור החלשים. תובנה זו חשובה במיוחד משום שלרוב אין כל רווח פוליטי מאוכלוסיית החלשים, אלא הפסד. ולכן המבחן העיקרי של המלך הוא ריסון הכוח ועשיית משפט וצדקה. ואף בחזון לעתיד של המלך האידאלי בישעיה, המוקד הוא במשפט: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ" (ישעיהו יא, ד).
צדק ומשפט מרכזיים הן עבור מלך בשר ודם והן עבור מלך מלכי המלכים. בבריאת העולם הקב"ה הכין את כסאו במשפט וצדקה, חסד ואמת מישרים (תהלים צו, י). בהתגלות בהר סיני הוא פדה את עמו מבית עבדים ונתן חק ומשפט לעמו. ובגאולה העתידית יישב על כסאו לשפוט תבל בצדק ועמים במישרים ובאמונה (תהלים סז, ה).
מן התורה והנביאים - למדינת ישראל
המפתח להצלחה במלכות ובכל צורה של הנהגה מדינית, וכמובן גם במדינת ישראל, הוא משילות. אבל המבחן הפוך ממנה: המבחן הוא האם הממשלה מסוגלת להגביל את כוחה כדי שתתנהל במשפט וצדקה.
גם בעולם המודרני שאלת האיזון בין המשילות לבין מגבלות הכוח היא חיונית לכל ישות פוליטית. במציאות ישנם פתרונות חדשים ולפעמים מוצלחים בהגבלת כוח הממשלה, ובהגנת החלשים מהשתלטות של קבוצות או של יחידים כוחניים: בחירות אישיות, חוקה, מערכת איזונים ובלמים בין הרשיות השונות של הממשלה - המחוקקת, המבצעת והשופטת - כאשר במציאות אידיאלית כל רשות היא עצמאית מהאחרות.
המפתח להצלחה במלכות ובכל צורה של הנהגה מדינית, וכמובן גם במדינת ישראל, הוא משילות. אבל המבחן הפוך ממנה: המבחן הוא האם הממשלה מסוגלת להגביל את כוחה כדי שתתנהל במשפט וצדקה.
אלא שבישראל החוקה רזה; הבחירות הן למלפגה ולא לנבחרים ספציפיים; הרשות המחוקקת והמבצעת כמעט זהות, וכוח עצום נתון בידי הרשות המחוקקת וראש הממשלה לגייס חיילים, לצאת למלחמות, לגבות מיסים ולשעבד את כולם - בדומה למלך. על כן, הרשות השופטת היא הבלם היחיד שיכול לרסן את הכוח של המחוקק ושל ראש הממשלה. ההגבלות שבית המשפט משית אכן מצרות לעיתים את כוחה של הממשלה, אך מטרתן העיקרית היא לא ההגבלה כשלעצמה, כי אם השמעת קולם של אלו שאין להם נציגות בממשלה, והקפדה על כך שהמשפט וצדק יעשו אפילו כשהם מנוגדים לאינרטס המיידי של המשילות. כך בית המשפט הוא שומר הסף: הוא מגן על החוק ועל ציבורים ויחידים מקבוצות מיעוט, מעריצות או מהשתלטות של הרוב החזק; הוא מאזן בין הדחף למשול לבין ההגנה על מי שאינם מושלים.
ההיסטוריה מלמדת שכאשר אין בלמים ואיזונים, ובית המשפט אינו עצמאי, המצב מתדרדר מהר לכזה שבו המושל צובר כוח בלתי מוגבל ומשרת בעיקר את עצמו. הוא הופך להיות מלך ללא משפט. תהליך כזה, שיש לו תקדימים ידועים גם בנביאים האחרונים וגם בהיסטוריה המודרנית, מוביל לחורבן (משטר סטלין, לדוגמה, שלט בבתי המשפט, וגרם למותם של מליונים בין היתר באמצעות כפיית חקלאות קולקטיבית, תוך חיסול יריביו הפוליטים ומבקריו במשפטי ראווה. במהלכיו לטיהור ההמונים הוא רצח מעל שבע-מאות אלף איש - כולם היו אזרחים נאמנים של ברית המועצות).
עשיית משפט וצדקה לאלה שבתחתית ההיררכיה החברתית היא מהותו של אברהם, מהותו של עם ישראל, מהותו של הקב"ה.
כל ניסיון להחליש את עצמאות בית המשפט או את היועצים המשפטיים, להכפיף אותם לרשות המבצעת, או לתת לרשות המבצעת כוח לפסול את החלטות בית המשפט, משחית את הבלמים העיקריים הפועלים על עבודת הממשלה. הוא פותח פתח לשוחד, ועלול להוביל לסילוף המשפט והצדק, וחלילה לשעבוד העם. עשיית משפט וצדקה לאלה שבתחתית ההיררכיה החברתית היא מהותו של אברהם, מהותו של עם ישראל, מהותו של הקב"ה. בית משפט עצמאי, נטול תלות פוליטית, המגביל את כוח הממשלה, הוא המפתח לעשיית צדקה ומשפט ולקיום איתן של מדינת ישראל.
הרב ד"ר מאיר אקשטיין הוא מחנך, פעיל חברתי ופסיכולוג קליני.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.