בעוד שבוע וחצי נקרא בהפטרה את מילותיו הנוקבות של ישעיהו המדמות את ירושלים לסדום ולעמורה. חזונו של ישעיהו נראה היה אמש קרוב מאד להתגשמות. אין דרך אחרת לתאר את מה שארע אתמול בשדה תימן, בבית ליד ובמקומות אחרים, מלבד תשוקה עזה להיות כסדום וכעמורה. וכחמאס.
משמעות המאורעות הללו מרחיקת לכת. חברי הכנסת, החיילים והאזרחים שהקימו קול זעקה ופרצו באלימות לבסיסי צהל, והקהל הרב התומך בהם מרחוק, אומרים בפה מלא: מותר לאנוס עצירים פלסטינים. מותר לפגוע גופנית במי שנתון לחסדינו. מבחינתם, אין שום חשיבות לשאלה מה באמת עשו העצירים הללו או מה לא עשו; כולם נוח'בות. לשיטתם, מדינה יהודית אינה צריכה לחקור פשעים שנעשים על ידי יהודים כלפי ערבים. ועוד הם אומרים: אין חוק ומשפט. יש רק סנטימנט עממי, 'אותנטי' כביכול, ורק הוא קובע.
יש כמובן גם אחרים, המתנגדים להתעללות באסירים פלסטינים, אבל תומכים בהתפרעות אתמול משלל סיבות - הם מפקפקים באפשרות שחיילים ישראלים ביצעו מעשים כאלו, או שהם סבורים שמלחמה היא לא הזמן לחקור חיילים. לכל אלו צריך לומר: אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, שדרשנו את חקירת הפשעים המיניים שהתרחשו בשבעה באוקטובר, חייבים להעביר מסר ברור - יש לחקור פשעי מלחמה ללא איפה ואיפה.
הפורעים, ביניהם שרים וחברי כנסת, אומרים בפה מלא: מותר לאנוס עצירים פלסטינים. מותר לפגוע גופנית במי שנתון לחסדינו. מבחינתם, אין שום חשיבות לשאלה מה באמת עשו העצירים הללו או מה לא עשו; ועוד הם אומרים: אין חוק ומשפט. יש רק סנטימנט עממי, 'אותנטי' כביכול, ורק הוא קובע.
כל כך הרבה תהליכים מתנקזים ליום העצוב הזה: התכנית הסדורה של הממשלה לפגוע במערכת המשפט ולפרוק מעליה את עול הצדק, השוויון בפני החוק וזכויות היסוד של כל בן אנוש; ליבוי השנאה והדמוניזציה כלפי פלסטינים מימים ימימה, וביתר שאת מאז הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר; תרבות השקר של ערוץ 14 ודומיו שבה לעובדות אין שום משמעות; הקריאה ל"אחדות" שנרתמת להשתקת ביקורת ולסימון בוגדים; הפיכת המשטרה לכלי פוליטי בידי שר שאלימותו אומנותו; ההיתר לאלימות כנגד פלסטינים בשטחים, בחסות הצבא; הדרור שניתן בצבא ליצרי הנקם ולשיח של נקמה; השאיפה "לדבר ערבית" הכרוכה באופן מוזר יחד עם הרצון המשיחי להתנהג ב"מוסר יהודי"; הצבתם של שמעון ולוי כדמויות מופת דתיות; נרמול של שיח ההשמדה; איבוד תחושת השייכות למשפחת בני האדם והשלת ערכים של אנושיות; המרת ערך כבוד האדם בכבוד שבטי מדומה, שאפשר להשיגו רק על ידי חיכוך ידיים בהנאה מסבלו של האחר; בוז מוחלט לעולם, למוסדות בינלאומיים; זיהוי הרעיון של "מדינה יהודית" עם בלעדיות ועליונות; התעניינות בפשעי מין רק כאשר הם מופנים כלפי נשים יהודיות על ידי גברים ערבים; ויתור על תכנון ותכלית והעדפה של פעולה יצרית; האדרת המלחמה בנימוקים דתיים ועוד ועוד. צדק ילין בה ועתה אנסים ותומכיהם.
זהו רגע היסטורי שבו עלינו לבחור: האם נצטרף לכל אותם עמים ומשטרים שבהם אין שום הגבלה על השימוש בכוח, אין דבר העומד בפני הקבוצה השליטה ואין החלה של נורמות של חוק ומוסר על עצמנו, או שמא ננער מעלינו את הברבריות? הכיפות שהתנוססו על ראשי רבים כל כך מהפורעים מחייבות אותנו בבחירה נוספת: באיזו תורה אנו חפצים - זו של שר המורשת ושל חבר הכנסת סוכות, או זו של עשות משפט ואהבת חסד? אנו עומדים בפני הכרעה: האם להמשיך לדרדר את המדינה אל התהום או לאסוף את השברים ולהתחיל בתהליך הריפוי. וכשאנחנו כותבים 'ריפוי' איננו מתכוונים ל'פיוס' ול'אחדות': אנו מתכוונים להחלה בלתי מתפשרת של משפט, צדק ומוסר. את הפורעים אין צורך 'להכיל'; יש להעמידם לדין כמקובל בכל מדינה מתוקנת.
זהו רגע היסטורי שבו עלינו לבחור: האם נצטרף לכל אותם עמים ומשטרים שבהם אין שום הגבלה על השימוש בכוח, אין דבר העומד בפני הקבוצה השליטה ואין החלה של נורמות של חוק ומוסר על עצמנו, או שמא ננער מעלינו את הברבריות? הכיפות שהתנוססו על ראשי רבים כל כך מהפורעים מחייבות אותנו בבחירה נוספת: באיזו תורה אנו חפצים - זו של שר המורשת ושל חבר הכנסת סוכות, או זו של עשות משפט ואהבת חסד?
ההיסטוריה כבר ראתה מראות כאלה: היא ראתה את בניין הרייכסטאג עולה בלהבות ואת גבעת הקפיטול מותקפת בידי המון זועם. היא ראתה גם נסיונות הפיכה - וכן, הימנעות המשטרה מלטפל אתמול בפורעים בהתאם לרוח השר הממונה היא נסיון הפיכה לכל דבר ועניין.
בעצם, גם ההיסטוריה המקומית יותר ראתה תהליכים שאפשר ללמוד מהם: לפני 1958 שנים עמד בירושלים אגריפס השני והזהיר את יהודי העיר מפני הקנאות שתוביל לחורבן (יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק טז). הקנאים שלא שמעו לדבריו הנרגשים והצלולים הביאו את החורבן על ירושלים. לא מיותר לציין כי סיפורי החורבן במסכת גיטין מטילים את האשמה לא רק על הקנאים עצמם, אלא גם על מי שנמנעו מלהציב להם גבולות (בבלי גיטין נו ע"א-ע"ב). קולות האזהרה מהדהדים גם עכשיו: מה שראינו אתמול הוא צעד נוסף לקראת חורבנה של מדינת ישראל.
מערכת ישר.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
רוצה לתמוך ב'ישר'?
אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.