[גרסה אנגלית של מאמר זה פורסמה- 4 ביוני 2024 ב- The Times of Israel, כאן].
בחודש שעבר, קבוצות של פעילי ימין דתיים-לאומיים חסמו משאיות שהובילו סיוע לעזה, שרפו מזון וציוד רפואי. בסרטון נראים צעירים בכיפות ונשים בחצאיות משליכות קופסאות אוכל ממשאיות, חותכות את החבילות ומציתות את הסחורה. בשבוע שקדם לכך תקפה קבוצה נוספת נהג משאית, פצעה אותו והציתה את המשאית שלו, משום שחשבה בטעות שהוא מגיש סיוע לעזה.
למרבה הצער, לא מדובר באירועים עצמאיים של בודדים. קבוצת ימין קיצונית הנקראת "לא נשכח" לקחה אחריות לתקיפות האחרונות. ארגון אחר בשם "צו 9" מנסה לחסום את הסיוע ההומניטרי לעזה מזה חודשים בהצלחה מסוימת, מתוך אמונה שהסיוע מחזק את חמאס. דעותיהם קיצוניות וגזעניות. "אתם שליחי מצווה", כתבה אישה בצ'אט הקבוצתי של ההודעות הפנימיות שלהם. חבר אחר באותה קבוצה כתב "בעזרת ה' ילדים ימותו בעזה על ידי מעשינו".
המעשים האלה מטרידים במישורים רבים, אבל אני מוטרדת במיוחד מזהותם של העבריינים; בני נוער דתיים שיכולים להיות הילדים של חברות ילדוּתי הישראליות. הם כביכול חולקים עמי את אמונתי וערכי תוך שהם מנסים לקדם את מותם של ילדים מורעבים בעזה. בַּמָּקוֹם שבו שהם רואים קדושה, אני רואה חילול השם.
מה שמטריד במיוחד בפעולות הימין נגד משאיות הסיוע לעזה הוא זהותם של העבריינים: בני נוער דתיים. כדתיים, הם כביכול חולקים עמי את אמונתי וערכי, אך בה בעת הם מנסים לקדם את מותם של ילדים מורעבים בעזה. בַּמָּקוֹם שבו שהם רואים קדושה, אני רואה חילול השם.
לנוכח המעשים הבלתי אנושיים הללו, השתיקה של הרבנים האורתודוקסים והקהילה האורתודוקסית מחרישת אוזניים. איפה הקולות הברורים שמגנים את המעשים הללו של חסימת הסיוע ההומניטרי ואת האידיאולוגיה המתעלמת מחייהם של אזרחים לא-יהודים?
פירושה של התפיסה היהודית של קידוש השם היא שאנו כיהודים מחויבים להגביר את הקדושה בעולם. הרמב"ם קורא את ויקרא כב, לב, "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כציווי, ובאותו פסוק את "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי", כתמונת המראה שלו. בחינוך הדתי שלי, לימדו אותנו שמעשינו משפיעים על נוכחותו של אלוהים בעולם. אם אנחנו לא מוסריים, אם לא נוותר על מושבנו באוטובוס לקשיש, למשל, זה חילול השם. אם ניתן להפחית את נוכחותו של אלוהים בעולם על ידי מעשה אנוכי של ילד, מהן ההשלכות של שריפת מזון המיועד לאנשים מורעבים?
אני מודעת לעובדה שאני לא שותפה להרבה מהדעות של "נוער הגבעות" והמתנחלים, במיוחד לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולגבי ההתנחלויות. אבל טעיתי לחשוב שעודנו חולקים את האמונה היהודית הבסיסית שלחיי אדם יש ערך עליון. מה שמזעזע בשריפת המזון הוא שמעשיהם נתמכים על ידי רבנים ומנהיגים בקהילה שלהם, שאינם חולקים עוד את הערכים הללו.
צלם אלהים: בין מחלקת המדינה האמריקאית להנהגה הרבנית
בפודקאסט ששמעתי לאחרונה אמרה השרה לשעבר ציפי לבני כי הפרויקט הציוני, כפי שמתואר במגילת העצמאות, הוא הקמת מדינה יהודית ודמוקרטית בישראל. היא הזהירה כי הן השמאל הקיצוני, שקורא למדינה דמוקרטית גם אם היא כבר לא יהודית, והן הימין הקיצוני, שקורא למדינה יהודית גם אם הוא לא מחויב יותר לערכי הדמוקרטיה הליברלית, יהרסו שניהם את הפרויקט הציוני.
לנוכח המעשים הבלתי אנושיים הללו, השתיקה של הרבנים האורתודוקסים והקהילה האורתודוקסית מחרישת אוזניים. איפה הקולות הברורים שמגנים את המעשים הללו של חסימת הסיוע ההומניטרי ואת האידיאולוגיה המתעלמת מחייהם של אזרחים לא-יהודים? היכן המחויבות לקידוש השם בעולם?
אבל אני מערערת על הקביעה של לבני שפעולות הימין הדתי הקיצוני משקפות השקפת עולם יהודית. פעולות אלו אינן רק דחייה של ערכים דמוקרטיים ציוניים. הן, למעשה, הולכות נגד התפיסה הפילוסופית הדתית היהודית כפי שהתפתחה במשך 2,000 שנה. נראה שאנשים אלו אינם שותפים עוד לדעה שכל אדם נברא בצלם אלוהים, לציווי "לא לעמוד על דם רעך", או לתפיסה הכוללת ש"מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות דעות א, ו).
הקהילה היהודית האמריקאית נהגה לעתים קרובות בכבוד כלפי מדינת ישראל ואזרחיה, אולי משום שנטל ההקרבה שהישראלים נושאים מקשה על יהודי התפוצות להטיל ספק במעשיהם. יתכן שהעניין הוא גם הדימוי של גבר נושא נשק ולובש ציצית שנראה אטרקטיבי למי שאינם ישראלים. אני, לעומת זאת, לא רואה שום דבר רומנטי במניעת היכולת של אמהות את להאכיל את ילדיהן, במניעת גישה לציוד רפואי, או במניעת הרדמה ממנותחים. בפעולות אלו אני רואה כאב, סבל והכתמת שם שמים בעולם.
בתגובה למעשיהם של אנשים כביכול דתיים, הגיע הזמן לקול דתי ברור ובטוח, המגנה את האכזריות בשם הקב"ה. עלינו להזכיר את הדאגה של התורה לגר, לאלמנה וליתום, לצד ערכים חילוניים כמו שמירה על שלטון החוק.
בשבוע שעבר הטילה ארצות הברית סנקציות על "צו 9" (ראו כאן), אחד הארגונים האלימים שחסמו במשך חודשים משאיות סיוע לרצועת עזה. "לא נסבול מעשים של אלימות המופנים לסיוע ההומניטרי הנחוץ". מדוע הקול המוסרי של מחלקת המדינה האמריקאית ברור ונחרץ יותר מקולם של הרבנים שלנו?
בשבוע שעבר הטילה ארצות הברית סנקציות על "צו 9", אחד הארגונים האלימים שחסמו במשך חודשים משאיות סיוע לרצועת עזה. "לא נסבול מעשים של אלימות המופנים לסיוע ההומניטרי הנחוץ". מדוע הקול המוסרי של מחלקת המדינה האמריקאית ברור ונחרץ יותר מקולם של הרבנים שלנו?
אחרי שראיתי את חילול השם שנעשה בשם ה', אני קוראת לקהילה האורתודוקסית החולקת את הערכים שלי להצהיר בבירור שפעולות אלו אינן נעשות בשם השם. אני מייחלת לשמוע מאנשים דתיים שאנו מצווים לחמול על כל בני האדם שנפגעו במלחמה הקשה הזו. אני מחכה לשמוע על קהילות שמרגישות מחויבות להילחם כדי שלכל אזרח בעזה יהיה מזון, מים ואספקה רפואית. אני מחכה שההנהגה הרבנית תוציא פסק הלכה הקובע שגם לישראלים וגם לפלסטינים יש זכות לשוויון, חופש וביטחון.
יחד, עלינו להגביר את קידוש השם בעולם, ולהילחם במעשים וברעיונות המחללים את שמו - ובמיוחד את אלה שנעשים כביכול בשמו.
אסתר שפרבר היא אדריכלית וכותבת על אדריכלות, פסיכואנליזה, תרבות ויהדות. היא ממובילות המחאה ומטה משפחות החטופים בניו יורק.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
רוצה לתמוך ב'ישר'?
אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.