top of page
תמונת הסופר/תינאי ד. לוין

לֶךְ לְךָ: בראשית הייתה גלות


 


"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ…". ההתנסויות האנושיות המהוות את חומר העלילה של ספר בראשית הן ארכיטיפיות, כיאה לספר הפותח את תולדות האדם. גילוי המיניות והמוות, חווית הבושה, הקנאה, החרטה, ממלאים את הפרשות של ראשית השנה. גם ניסיונותיו של אברהם הם התנסויות ארכיטיפיות ומכאן כוחן לכונן את תולדות ישראל. מעשי אבות הם סימן לבנים לא רק מכיוון שטמון בהם רמז לכל העתיד לבוא, אלא גם מכיוון שבכל אירוע מכונן בתולדותיהם יכולים הבנים לפנות חזרה אל מעשי האבות ולראות בהם בחינה המשקפת את אותה ההתמודדות. בעומקם של דברים, האבות כבר כיסו את סך החוויות האנושיות העתידות להעמיד גם את הבנים במבחן. וביתר שאת, כאשר האבות והבנים עומדים יחדיו בפני ניסיון אולטימטיבי.

לֶךְ לְךָ. הסיפור היהודי מתחיל בגזירת גלות. גלות שאינה באה כנגד חטא. גלות שהיא במובן מסוים קשה יותר מן הגלויות העתידיות. שכן על אברהם לא נגזר רק לגלות מארצו, אלא גם ממולדתו (בלשון המקרא, ממשפחתו המורחבת) ומבית אביו. בניגוד ליהודים שיצאו לאורך הדורות עם בית אביהם לגלות, אברהם נצטווה להשאיר גם את זה מאחוריו. נגזר עליו לחוות את נקודת האפס. לכן, הרגע הזה בחייו, נטישת חרן - על כל מה שמרחב גיאוגרפי יכול להעניק לאדם כתחושת זהות ושייכות - היה עבור אברהם גם קטיעה של מימד הזמן. אברהם נאלץ להיוולד מחדש בעודו בן שבעים וחמש שנה. ועל כל החבלים הקשורים ביציאה מרחם נוסף גם הוויתור על השורשים - "ממולדתך ומבית אביך". אכן, חייו של בן אנוש יכולים להוות רצף כרונולוגי אחד רק במידה שתחושת זהות קבועה נמתחת למן היום שבו עמד על דעתו ועד יום מותו.


לֶךְ לְךָ. הסיפור היהודי מתחיל בגזירת גלות. גלות שאינה באה כנגד חטא. גלות שהיא במובן מסוים קשה יותר מן הגלויות העתידיות. שכן על אברהם לא נגזר רק לגלות מארצו, אלא גם ממשפחתו המורחבת ומבית אביו. בניגוד ליהודים שיצאו לאורך הדורות עם בית אביהם לגלות, אברהם נצטווה להשאיר גם את זה מאחוריו. נגזר עליו לחוות את נקודת האפס. הרגע הזה בחייו, נטישת חרן - על כל מה שמרחב גיאוגרפי יכול להעניק לאדם כתחושת זהות ושייכות - היה עבור אברהם גם קטיעה של מימד הזמן. אברהם נאלץ להיוולד מחדש בעודו בן שבעים וחמש שנה.

הרצף הזה נלקח מאברהם בפסוק הראשון בפרשתנו. הסיפור העברי אינו מתחיל ביום יציאתו של אברהם לאוויר העולם מוקף בקרוביו ובאנשי עירו, אלא ביום קטיעת ציר הזמן, בנקודת אפס כפויה, בעקירת שורשים עם כיוון תנועה בלבד, "אל הארץ אשר אראך". טרם ידע אברהם איזוהי אותה ארץ, ומה יהיה מעמדו בה. זוהי חוויה דרמטית. זוהי התנסות המהווה ארכיטיפ לכל משבר לידה הכולל בתוכו את חוויית העזיבה הכפויה של המקום, של תחושת רצף הזמן, של מקורות השייכות והזהות.

המקרא עתיד לחתום את מסכת ניסיונותיו של אברהם ב'לֶךְ לְךָ' נוסף שאינו אולטימטיבי פחות מן הראשון. "לֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה". ואף שם ניתן לקרוא את ההליכה מבאר שבע אל ההר ההוא כציווי לוותר וויתור שהוא מעין תמונת ראי ל'לֶךְ לְךָ' הראשון. הפעם, לא על בית האב אלא על בית הילד. יצחק. לא על השורשים שבחרן אלא על הפרי. על הבן האהוב שבו גנוזים השורשים העתידיים. ב'לֶךְ לְךָ' הראשון נגזר על אברהם לוותר על ההמשכיות של עבר גלוי ומוכר לטובת עתיד נעלם. ב'לֶךְ לְךָ' השני נגזר עליו לוותר גם על העתיד הגלוי והמוכר בדמות הבן, על רקע עבר שכבר נעלם ביציאתו מחרן. אלא שעל הניסיון השני אלוהים וויתר.

קשה שלא לחשוב על הדרמה שלנו במנותק מן הדרמה הזו, כשמחזור הקריאה מגיע השנה לפרשה השלישית של ספר בראשית. ישראל מלאה פליטים בארצם שלהם, חלקם פליטי חרב, אודים מוצלים מאש. הורים ששכלו את ילדיהם. ילדים שקברו את הוריהם בדמי ימיהם. פליטי ישובים שחרבו ובתיהם הועלו באש. ואיתם, חברה שלמה חווה משבר החוזר להתנסות הארכיטיפית של אברהם. עזיבה כפויה. קטיעה של רצף הזמן. זריקה מחודשת אל העולם עם כורח הצעידה לעבר כיוון נעלם.


ישראל מלאה פליטים בארצם שלהם, חלקם פליטי חרב, אודים מוצלים מאש. הורים ששכלו את ילדיהם. ילדים שקברו את הוריהם בדמי ימיהם. פליטי ישובים שחרבו ובתיהם הועלו באש. ואיתם, חברה שלמה חווה משבר החוזר להתנסות הארכיטיפית של אברהם. עזיבה כפויה. קטיעה של רצף הזמן. זריקה מחודשת אל העולם עם כורח הצעידה לעבר כיוון נעלם.

זוהי טלטלה המאפיינת את ההגעה לנקודת האפס. לראשית הצירים. אף אחד אינו בוחר בה מלכתחילה. אולם משהדבר נכפה, שאלת הכיוון - לאן אנו הולכים? - זועקת יותר מבכל עת אחרת בהיסטוריה. טרם מצאה התנועה כיוון היא מופיעה כמערבולת. אולם אם בני אברהם אנחנו, הרי עזבנו כבר פעם עולם אחד כדי לבנות עולם אחר, טוב ממנו. בצוואת האב הראשון אין למצוא נכסים אלא תנועה מייסרת לכיוון נקודה של אור.


 


ינאי ד. לוין הוא מחנך בבית ספר דתי בירושלים, אב לשישה, דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית.


 


רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?

להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.

להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

יהודים פושעי מלחמה?

היחס אל האישום של ישראל בפשעי מלחמה, טוען ד"ר שרגא ביק, אינו יכול להתעלם מהקריאות של אנשי ציבור, רבנים ואזרחים לבצע פשעי מלחמה.

bottom of page