הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
אמש, בעוד משפחות רבות אבלות על יקיריהם שנפלו, בעוד משפחות אחרות לא ישנות כבר חודשים כי בנותיהם ובניהם חטופים בידי החמאס, מנהיגי הציונות הדתית, רבנים ופוליטיקאים ראו לנכון לצהול ולשמוח על ה'הזדמנות' שנקלעה לפתחם. ומהי אותה הזדמנות? כיבוש, גירוש והכנעה.
אל מול הקולות הרפים העומדים מנגד, אנחנו צועקים בקול גדול - לא זו היא דרכנו! איזו מדינה תהיה לנו אם זה מה שמעסיק את הפוליטיקאים והמנהיגים הדתיים שלנו?
אל מול הקריאות להמשך המלחמה 'בכל מחיר', אנו קוראים לשחרור החטופים.
אל מול הקריאות לבניית התנחלויות בלב עזה, אנחנו קוראים לקביעת גבולות ברי הגנה.
אל מול הקריאות לנקמה, אנחנו קוראים לאיפוק ולחמלה.
אל מול הקריאות להכנעה וגירוש, אנחנו קוראים להסדר מדיני.
אל מול הקריאות לבחירה במוות, אנחנו בוחרים בחיים.
המסורת שלנו אינה מסורת של עליונות, של חוסר חמלה, של שמחה על פגיעה בחפים מפשע, ושל אהבת המלחמה.
המסורת שלנו נשענת על הבחירה בחיים, בכל החיים.
אלו ימים קשים מנשוא לעמנו, ובייחוד למשפחות הנופלים והחטופים. הם אלו שצריכים להיות בראש סדר העדיפויות המדיני, וגם הדתי. ההתעלמות מהם והששון אלי קרב אינם דרכנו.
ידי יעקב - לא לכך נוצרו.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
לתמיכה ב'ישר' - כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.