"וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן". (דברים א, ט–יח)
הקשה דון יצחק אבבנאל:
"הספק החמישי, באמרו 'ואומר אליכם בעת ההיא לאמר'. והמאמר הזה יקשה משתי פנים. האחד, ממה שייחס הענין הזה לעצמו שהתעורר למנות שופטים מפני טרחו ועמלו, והנה בפרשת יתרו התבאר שמשה לא התעורר אליו מעצמו, אבל שיתרו חותנו עוררהו עליו. והוא מן הפלא, איך אדון הנביאים שנחכם מכל האדם איך לא נפל בזה מעצמו, בהיות הדבר מבואר שנבול יבול ולא יוכל עשהו לבדו, עד שהוצרך לזה עצת יתרו? ואם הוא לבדו למדו בזה והדריכו בעצה נכונה, למה לא ייחס בכאן הדבר לאומרו ולא ייחסהו לעצמו?
האופן השני מהקושי הוא באומרו 'בעת ההיא', שהוא אחר מתן תורה. וידוע דלמאן דאמר בפרק י"ד דזבחים 'יתרו קודם מתן תורה בא', הוא מה שהעידו עליו הפסוקים ויורה עליו סדר הפרשיות. הנה עצת יתרו ומנוי השופטים היה קודם מתן תורה, ואם כן איך אמר 'ואומר אליכם בעת ההיא', שהוא העת שאמר לו יתברך 'רב לכם שבת פנו וסעו לכם' אחרי מתן תורה?"
במחילת כבודו של דון יצחק אברבנאל, נראה לי שטעות בידו, וכן בידיהם של רבים מהמפרשים מרבותינו הראשונים. כדי להסביר את הטעות אפתח בדברים נאים של הדרשן רבי שלום שבדרון: "שאלתי פעם את החזון איש אם רשאי אני לבדות סיפור מלבי כדי לעורר לעבודת ה'. ענה לי החזון איש: מותר לך, מותר לך! ובכן", הפטיר רבי שלום, "זה לכם הסיפור הדמיוני הראשון שאני מספר...".
בז'אנר של הנאום אין שאיפה או ניסיון לדייק בפרטי הסיפור ההיסטורי, אלא להרשים את הקהל ולגרום לו לדבוק בדרך התורה והמוסר. בדרך זו אין שום שקר ואין שום צביעות, כי כללי המשחק ידועים מראש גם לשומע וגם למשמיע. אין שום ניסיון לטשטש את העובדה שסיפורי ספר דברים אינם מדויקים, וברור ששולבו בצורה מיוחדת ואפילו מעט "משוכתבת" ומגמתית, לשם מטרה חשובה.
חידושים רבים חידש לנו משה רבנו. חלקם מסר בשם רבו, שאינו אלא ריבונו של עולם, וחלקם, כפי שציינו חז"ל במעט מקומות, חידש מליבו ורבו הסכים עמו. אך החידוש הגדול מכולם איננו חידוש תוכני, אלא חידוש סגנוני: הוא המציא את ז'אנר הנאום. בז'אנר של הנאום אין שאיפה או ניסיון לדייק בפרטי הסיפור ההיסטורי, אלא להרשים את הקהל ולגרום לו לדבוק בדרך התורה והמוסר. בדרך זו אין שום שקר ואין שום צביעות, כי כללי המשחק ידועים מראש גם לשומע וגם למשמיע. אין שום ניסיון לטשטש את העובדה שסיפורי ספר דברים אינם מדויקים, וברור ששולבו בצורה מיוחדת ואפילו מעט "משוכתבת" ומגמתית, לשם מטרה חשובה.
לעומת ז'אנר זה, הסרט הדוקומנטרי מעט מבלבל. הבמאים מודעים לכך שהם מציגים אמת חלקית מאוד, וטוענים שגם הצופה מודע לכך, אך במקביל הם עושים מאמץ גדול להסתתר מאחורי המצלמה וליצור אשליה שהסרט מראה את המציאות.
משה רבנו מודע לקושי לקבל את מערכת המשפט ואת השוויון בפני החוק. לכן הוא מדגיש בנאומו, בפני קהל שומעיו בעת ההיא ולדורות, שמערכת משפט שאינה מכירה פנים הוא רעיון שהגיע מתוך שיח עם העם מחד, ובצילו של שופט כל הארץ מאידך.
משה רבנו מודע לקושי לקבל את מערכת המשפט ואת השוויון בפני החוק. לכן הוא מדגיש בנאומו, בפני קהל שומעיו בעת ההיא ולדורות, שמערכת משפט שאינה מכירה פנים הוא רעיון שהגיע מתוך שיח עם העם מחד, ובצילו של שופט כל הארץ מאידך.
אף על פי שהאיש משה איננו ולא נודע מקום קבורתו, שפתיו דובבות בקבר ולא נס לחו.
הרב דוד ביגמן הוא ראש ישיבת הקיבוץ הדתי מעלה גלבוע.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.