טורו של ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, 'חובה למחות! תגובה לדברי הרב מאיר נהוראי', עורר דיון סוער. אנו מביאים כאן את תגובת הרב מאיר נהוראי לטור, ובסופו תגובה לתגובה מאת מרינברג-מיליקובסקי.
***
בס"ד מוצ"ש פר' חיי שרה תשפה
לכבוד ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי
השלום והברכה,
התלבטתי האם לענות או להגיב על דבריך, אולם לאחר הרהורים חשבתי שנכון שאגיב למען הארגון שאני עומד בראשו - משום שההשמצות והשפה הבוטה שלך כלפי הארגון ראויים למחאה. מותר לך למחות, מותר לך לא לקבל את פרשנותי על הפסוקים, אבל אסור לך להשמיץ לא את ארגון בית הלל וגם לא כאלו שאינם יכולים להשיב לך. ואתחיל מהנקודה החמורה ביותר שעולה מדבריך: בשעה זו יושבים אנשי עפרה, המשפחה האבלה והציבור הרחב שבעה, ואתה בחוסר רגישות ובחוצפה שולח דברי בלע כלפי ז'אבו הי"ד עוד לפני חקירת האירוע ומסקנותיו. לדבריך, הוא חצה את הגבול כנגד כל הכללים כאשר כביכול יצא ל"טיול ארכיאולוגי" ועוד כהכנה להקמת יישוב בדרום לבנון, ובשל כך נפל חייל נוסף לשווא. מי מתיר לך להשמיץ אדם יקר שתרומתו לצבא, ולעם ישראל היתה כל כך משמעותית – ולא תסולא בפז? הצבא התייעץ איתו רבות בהקשרים ביטחוניים. ז'אבו נרצח בידי בני עוולה, ישנו כאב עצום על חסרונו ובשעה שכולם מתאבלים עליו, והוא עצמו אינו יכול לענות לך, אתה משמיץ אותו ושופך את דמו פעמיים – זו עוולה נוראית שלא מתאימה לאחד שרואה את עצמו כשומר הסף של המוסר היהודי. זו רשעות!!!
אכן, הכנסת אותי ואת ארגון בית הלל תחת כנפי התנועה הכהניסטית. על ההשמצות כלפיי אני מוחל, אבל להשמיץ ארגון שלם, שעושה ופועל למען החברה הישראלית - כולל כנגד האלימות בחברה הערבית בפעולות שונות ומגוונות? לו היית מתעניין היית יודע שזה חלק מסדר היום שלנו. מהיכן הזכות המוסרית לשפוט ארגון שלם ולהשמיץ אותו?!
הכנסת אותי ואת ארגון בית הלל תחת כנפי התנועה הכהניסטית. על ההשמצות כלפיי אני מוחל, אבל להשמיץ ארגון שלם, שעושה ופועל למען החברה הישראלית - כולל כנגד האלימות בחברה הערבית בפעולות שונות ומגוונות - מהיכן הזכות המוסרית לשפוט ארגון שלם ולהשמיץ אותו?!
אולם עיקר הביקורת שלך נסוב על ההקשר שעשיתי בין הפרשנות של הרש"ר הירש למציאות של חיינו. טענתך המרכזית היא שהאמירה שלי שיהודים הם הורים יותר מסורים משקפת תפיסת עליונות יהודית וגזענית. אכן לא הבנת את דבריי, אז אסביר. אני טוען, שהמסירות של יהודים להגן אלו על אלו נובעת מתוך מסרים של התורה - כלומר זה מאפיין תרבותי-חברתי, לא "תכונות אופי קולקטיביות וארכיטיפיות". ממילא, גם הטענה שאני משמיץ את אזרחי ישראל שהם "זרע ישמעאל" כגון ערביי ישראל והדרוזים, נופלת - כי הנקודה היא לא שייכות לגזע היהודי, אלא לתרבות של מדינת ישראל, ובכללה גם ערביי ישראל. אין אמא אחת במדינת ישראל שתגדל "נוחבות", ואם תהיה כזו היא תוצא מהחברה הישראלית בין אם תהיה יהודיה בין אם תהיה ערבייה. קל וחומר, שלא תהיה אם יהודייה בכל העולם שתגדל "נוחבות", כי זה נגד התורה והתרבות היהודית / הישראלית. מה זה קשור לגזענות?
אני טוען, שהמסירות של יהודים להגן אלו על אלו נובעת מתוך מסרים של התורה - כלומר זה מאפיין תרבותי-חברתי, לא "תכונות אופי קולקטיביות וארכיטיפיות". זו אינה גזענות.
לגבי טענתך על אברהם ושרה שגירשו את הגר למדבר, כדאי שתעיין בפסוקים ותראה שהגר תעתה בדרך, הם לא שולחו לשם. ולבסוף, הצורך בשילוחם היה צו אלוקי. אז אפשר לבוא בטענות על הקב"ה, מקווה שאתה לא שם.
לגבי הריגת הילדים בעזה. אני מאוכזב קשות מחוסר התמיכה שלך בחיילי צה"ל שעושים לילות כימים כדי להגן עלינו. ואין צבא מוסרי מצבא ההגנה לישראל. ייתכן ובמלחמה ישנן טעויות, אבל צה"ל פועל במסירות אין קץ מול כוחות הרשע ובמאמץ חסר תקדים לצמצום פגיעה בבלתי מעורבים. המילים שאתה כותב כלפי הצבא הן חמורות, ואף אחד לא מינה אותך להיות עוד "קטגור" של צה"ל בבית הדין המרושע של האג.
אני מאוכזב קשות מחוסר התמיכה שלך בחיילי צה"ל שעושים לילות כימים כדי להגן עלינו. ואין צבא מוסרי מצבא ההגנה לישראל. ייתכן ובמלחמה ישנן טעויות, אבל צה"ל פועל במסירות אין קץ מול כוחות הרשע ובמאמץ חסר תקדים לצמצום פגיעה בבלתי מעורבים.
לבסוף חצית עוד גבול במחאה שלך והחלטת שאין אנו עושים די עבור החטופים. מהיכן אתה יודע? גם כשאני כותב בכאב רב על החטופים בתוך המאמר שלי, חיפשת בחורים ובסדקים מה לא טוב בדבריי. אני לא חייב לך דין וחשבון על פעולותיי הפרטיות והציבוריות בנושא החטופים. אבל דע לך, שההשמצות המרובות שיש במאמרך הן נוראיות ולא הייתי מצפה משומר הסף של המוסר היהודי שישמיץ ללא בדיקה ובחינה של הדברים ועוד ברשות הרבים. איני נוהג לכתוב דברים חריפים, אבל בעיקר ההשמצות שלך כלפי בית הלל ובמיוחד כלפי ז'אבו הי"ד תובעות תגובה חריפה.
בשורות טובות
מאיר נהוראי
***
שלום הרב נהוראי,
תודה על מכתב התגובה החריף שכתבת. אני מקבל את הביקורת בהבנה ואף באהבה, ומתנצל על הפגיעה האישית בך ובכל אדם אחר שנפגע מן הדברים ברמה האישית.
את הערתך בנוגע לז'בו ז"ל איישם באמצעות תיקון והבהרה בנוסח הטור המקורי (ברור לי שמדובר באדם מרובה-זכויות. ואמנם יש לציין שהדברים מורכבים, ומהעדויות המצטברות כלל לא ברור שהסיור שם היה מוצדק. הייתי מצפה גם מכל המגוננים עליו להציב מול עיניהם גם את דמותו של גור קהתי ז"ל, וכשם שהיה אסור לי לתקוף בלי תחקיר, כך גם אסור לכם להגן בלי תחקיר).
ברשותך, אבקש להוסיף כמה הערות.
אני שמח במיוחד שהבהרת כי לא התכוונת בדבר התורה שלך לתפיסה מהותנית-גזענית של "זרע ישראל" ו"זרע ישמעאל" (אם כי חבל בעיני שאינך מכיר בכך שזה הרושם הישיר והפשוט העולה מדבריך). אני לא משוכנע שירדתי לסוף דעתך בנוגע לקשר בין רוח התורה לתרבות של מדינת ישראל, אבל נניח לזה.
אני דווקא יודע על פעילותכם בתחום האלימות במגזר הערבי, ומוקיר אותה מאוד! אולם סוגיה חשובה זו כלל לא נזכרה בטור שלי, כי אם האלימות של יהודים כלפי ערבים - הן כלפי ערביי ישראל, והן כלפי פלשתינים בלתי-מעורבים בעזה וביהודה ושומרון.
ולכן, לגופו של עניין, איני חוזר בי מעיקר הביקורת. מעולם לא ראיתי את עצמי כ'שומר סף' של המוסר היהודי כפי שכתבת. קטונתי מאוד מאוד. אבל ההנחה שאין ולא יכולים להיות 'נוחבות' ישראלים פשוט אינה עומדת במבחן המציאות, למרבה הצער. בן-אוליאל, בן-נתן ואביעד פריג'ה הם אולי עשבים שוטים, כמו גם הילדים בבאר שבע שגירשו לאחרונה ילדה בדואית מבית ספרם, או ההורים בקרית אונו שגירשו לאחרונה מורה ערביה מבית ספרם. אולי. אבל כל אלה צמחו בערוגה שדושנה היטב בידי פוליטיקאים בכירים ורבנים לא מעטים.
איני חוזר בי מעיקר הביקורת. ההנחה שאין ולא יכולים להיות 'נוחבות' ישראלים פשוט אינה עומדת במבחן המציאות, למרבה הצער. עשבים שוטים רבים מדי צמחו בקהלנו בערוגה שדושנה היטב בידי פוליטיקאים בכירים ורבנים לא מעטים.
ואשר לצה"ל - דווקא משום שהיציאה למלחמה מלכתחילה היתה מוצדקת וחשובה, חובה עלינו כעת, לאחר למעלה משנה, לשאול שאלות קשות. בפשטות, אני סבור שאסור לנו לעשות לצבא הנחות ולהיות עוורים לעדויות המאוד מאוד לא פשוטות שעולות מהשטח. במקום לתאר את צה"ל כצבא המוסרי ביותר בעולם כאילו מדובר בהלכה למשה מסיני, הבה נתמודד עם עובדות; הבה נחזור על תביעת התורה - "והיה מחנך קדוש" - ולא נניח את הקדושה כנתונה מראש. והלוואי שבסוף בירור העובדות יתברר שאתה צודק ואני טועה.
עובדה היא גם כי למרות הפעולות החשובות שבית הלל ואחרים בציבור הדתי עשו למען החטופים, משפחות החטופים מתקשות מאוד לגייס את הציבור הזה למאבקן. זו אינה שאלה אסטרטגית - אדם יכול לסבור שעסקת חטופים במתווה מסוים מסכנת את עתידה של ישראל, ולפיכך להתנגד לה; אישית גם אני אינני סבור שיש לקדם בהכרח כל עסקה "בכל מחיר". הנקודה היא שכאשר אנשים מהימנים כמו יואב גלנט וגדי אייזנקוט ואחרים מעידים שאל תוך קודש הקודשים של הדיון האסטרטגי הישראלי בשאלות של חיים ומוות נכנסים שיקולים פוליטיים גסים - חלקם נחשפים בימים אלו ממש - הייתי מצפה מגופים ואישים בעלי משקל ציבורי לא רק להביע סולידריות עם המשפחות, אלא גם להצביע ביושר על מה שמקולקל. לשם כך, אין צורך להצטרף להפגנות שאינכם תומכים בהן; אתם יכולים לעצב מחאה משלכם, בדרככם.
אסור לנו לעשות לצבא הנחות ולהיות עוורים לעדויות המאוד מאוד לא פשוטות שעולות מהשטח. במקום לתאר את צה"ל כצבא המוסרי ביותר בעולם כאילו מדובר בהלכה למשה מסיני, הבה נתמודד עם עובדות; והלוואי שבסוף בירור העובדות יתברר שאתה צודק ואני טועה.
אם סבור אתה שרשע הנני - אקבל זאת בצער. הייתי מצפה עם זאת שאותה עוצמה רטורית תופנה גם כלפי גורמים מעודדי טרור יהודי בממשלה, בכנסת ובחברה הדתית בכלל.
וזה, בסופו של דבר, הקושי הגדול ביותר שלי ושל רבים מחברי עם בית הלל: התחושה הכואבת הזו שקבוצה משמעותית וראויה של רבנים ורבניות, שבאמת רק רוצים להרבות טוב בעולם, שחלקם יקרים לי מאוד ברמה האישית, ושאני חולק איתם עולם ערכים דתי-מוסרי משותף, שותקים כבר זמן רב מדי. הם שתקו אחרי אלימות הצועדים ביום ירושלים האחרון ברובע היהודי; הם שתקו אחרי אירועי בית ליד. בשני המקרים היו אנשים שהתחננו להשמיע קול - גם אנשים מתוך בית הלל - והם סורבו. ואלה רק דוגמאות אחדות מני רבות.
זה, בסופו של דבר, הקושי הגדול ביותר שלי ושל רבים מחברי עם בית הלל: התחושה הכואבת הזו שקבוצה משמעותית וראויה של רבנים ורבניות, שבאמת רק רוצים להרבות טוב בעולם, שותקים כבר זמן רב מדי - אל מול קלקול חסר תקדים בעומקו.
אפשר כמובן לטעון ברוח דברי הרב קוק ש"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה" וכו'; אבל דעו לכם שעבור ציבור לא קטן של אנשים וקהילות דתיות שתומכים בבית הלל, ורואים במפעליו מקור לגאווה דתית, התחושה היא שעומק הקלקול והיקפו בדורנו כה גדולים, ושהמדרון שבו אנחנו מתדרדרים בשנים האחרונות כה חלק, עד שכבר אי אפשר להסתפק רק בהוספת צדק ואור. נערים דתיים ונערות דתיות סופגים כיום כל כך הרבה מסרים העומדים בסתירה לערכים הראויים של ארגון בית הלל, אבל הם כלל לא מודעים לקיומה של האלטרנטיבה החשובה שאתם מייצגים - כי האלטרנטיבה הזו נמסרת בלחישה, וכמעט אף פעם לא מסמנת במפורש את גבולות האסור והמותר. ועל דא קא בכינן.
הכותב בהוקרה ובדמע,
איתי
תגובה זו מייצגת את דעת כותבה בלבד, ואינה מייצגת בהכרח את עמדת כתב העת ישר.
הרב מאיר נהוראי הוא יושב ראש ארגון בית הלל, ורב המושב משואות יצחק. מלמד בבית המדרש לנשים במגדל עוז, ובמסגרות נוספות.
ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי עין-צורים, חוקר ספרות חז"ל, הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ממייסדי ועורכי ישר.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
רוצה לתמוך ב'ישר'?
אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.