"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט).
הרגע שבו ילד אומר "לא" בפעם הראשונה הוא רגע מכונן. עד לרגע זה, רצונם של ההורים ורצונו של הילד כביכול חד הם. מרגע זה ואילך, ברור שהילד הוא יצור נפרד מהוריו, בעל צרכים, רצונות והעדפות שונים. לעיתים רצונם של ההורים גובר ולעיתים רצונו של הילד, אך עצם קיומו של רצון נפרד מעיד על קיום נפרד ועצמאי.
כילד קטן ביחס להוריו, כך האדם ביחס לבוראו. קיומו של האדם כבריאה העומדת בפני עצמה, נפרדת מהא-ל, תלוי ביכולתו לבחור. כבר מאדם הראשון אנו למדים שהציווי אינו דבר מוכרח, והאפשרות לפעול אחרת מהציווי היא אינהרנטית לקיומו של העולם – הקב"ה מצווה את אדם הראשון "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז), אך האדם מפר את ציווי הא-ל, אוכל מעץ הדעת ונענש על כך. ציווי שהופך להכרח מאיין את האדם ומבטל את משמעות קיומו – אין שום משמעות לרצון ולבחירה אם האפשרות לעשות הפך הציווי אינה אפשרות אמיתית ורצינית.
קיומו של האדם כבריאה העומדת בפני עצמה, נפרדת מהא-ל, תלוי ביכולתו לבחור. כבר מאדם הראשון אנו למדים שהציווי אינו דבר מוכרח, והאפשרות לפעול אחרת מהציווי היא אינהרנטית לקיומו של העולם... ציווי שהופך להכרח מאיין את האדם ומבטל את משמעות קיומו – אין שום משמעות לרצון ולבחירה אם האפשרות לעשות הפך הציווי אינה אפשרות אמיתית ורצינית.
אין הכוונה שהטוב והרע שווים זה לזה – החיים והמות ניצבים בפני האדם, הברכה והקללה, והקב"ה מצפה מן האדם לבחור בחיים, אך בחירה זו אינה נכפית עליו.
"חוק החמץ", שעבר במליאת הכנסת בשבוע שעבר, חוטא באופן עמוק לעיקרון היסודי של הבחירה. הניסיון לכפות את הציבור הכללי להתאים את אורחות חייו להלכה המצויה בידינו הוא ניסיון שאין לו שום צידוק במקורותינו. לימוד תורה ומחוייבות לקיום מצוות צריכים להיעשות מתוך רצון ולא מתוך פחד וכפייה. יתרה מכך, המציאות מוכיחה שחוקים מסוג זה משיגים בדרך כלל את המטרה ההפוכה, ומעוררים אנטיגוניזם לכל מה שריח מסורת ישראל נודף ממנו. מיד לאחר שעבר החוק, התמלאה הרשת בקריאות ל"מסיבות חמץ" במסדרונות בתי החולים.
אין כל צידוק הלכתי לחוק שכזה – ההלכה אינה אוסרת שיהיה חמץ בקרבתי (האיסורים "בל יראה ובל ימצא" מתייחסים לרשותו של האדם, ולא לסביבתו). מטבחי בתי החולים כשרים לפסח כמובן, האוכל מוגש לחולים בדרך כלל בכלים חד פעמיים ואין כל חשש שחוק זה יסייע למי מישראל לשמור על הלכות החג בצורה טובה יותר.
"חוק החמץ", שעבר במליאת הכנסת בשבוע שעבר, חוטא באופן עמוק לעיקרון היסודי של הבחירה. הניסיון לכפות את הציבור הכללי להתאים את אורחות חייו להלכה המצויה בידינו הוא ניסיון שאין לו שום צידוק במקורותינו.
יש הטוענים כי חוק זה מחזק את הצביון היהודי של מדינת ישראל. השאלה אודות הצביון היהודי של המדינה היא שאלה כבדת משקל שיש לתת עליה את הדעת באופן עמוק ורחב. האשליה שמסורת גלותית של 2,000 שנה תוכל להתאים באופן מלא לכינון המרחב הציבורי במדינת ישראל מתנפצת שוב ושוב אל קרקע המציאות. מדינתנו היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכזו היא צריכה להמשיך להיות. עם זאת, כאשר אנו מדברים על "מדינה יהודית" איננו מדברים על מדינה שבספר החוקים שלה נמצאים כל סעיפי שולחן ערוך. הזכות של הפרט לבחור, ולנהל את אורחות חייו על פי תפיסתו ועל פי השקפת עולמו חייבת להישאר במדינה יהודית, ואין צריך לומר במדינה דמוקרטית.
חוק זה גם מתעלם מקיומו של מיעוט לא קטן במדינתנו, שאינו שייך לעם היהודי ואינו מחוייב לאיסורי אכילת חמץ בפסח. בוודאי שמיעוט זה זכאי להמשיך ולאכול חמץ גם בשבעת ימי החג, מבלי שאף חוק ימנע זאת ממנו.
השאלה אודות הצביון היהודי של המדינה היא שאלה כבדת משקל שיש לתת עליה את הדעת באופן עמוק ורחב. האשליה שמסורת גלותית של 2,000 שנה תוכל להתאים באופן מלא לכינון המרחב הציבורי במדינת ישראל מתנפצת שוב ושוב אל קרקע המציאות. מדינתנו היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכזו היא צריכה להמשיך להיות.
בשל כך, החלטנו בתנועת התעוררות בשבוע שעבר לעשות מעשה. יו"ר התעוררות אדיר שוורץ ואני, שלחנו מכתב למנהלי בתי החולים בירושלים בקריאה שלא להשתמש בסמכות הפסולה שמקנה להם החוק הזה.
לא תוספת אהבת תורה יש כאן, ולא הקפדה נוספת על ההלכה. זהו עיוות מוסרי ועיוות של מסורת ישראל.
בברכת חג חירות שמח, לכל בית ישראל.
הרב יאיר פארן הוא מחנך בתיכון הימלפרב, וחבר הנהגת תנועת 'התעוררות' בירושלים.