תנועת המחאה הצליחה לבלום את ההפיכה המשטרית. אך בחסות המלחמה, כותבת ניצן כספי שילוני, ההפיכה חזרה: הממשלה פשוט בזה לחוק. יש דרך להיאבך בכך.

If we allow ourselves to become evil in the course of this conflict, evil will triumph, regardless of the fate of our enemies.

ממשלת ישראל, קובע יוחנן בן יעקב, חייבת לקבל את ההצעות המונחות לפניה ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם.

הקנאים האלימים, כותב אבי פרידמן בעקבות אביו, פרופ' מנחם פרידמן ז"ל, אינם פועלים בחלל ריק. אך תמיכת ההנהגה בהם מציבה שיא חדש לסכנה שלפנינו.

אירועי שדה תימן הם רגע היסטורי: האם נצליח לנער מעלינו את הברבריות? האם נצליח לחזור לתורה של עשות משפט ואהבת חסד? בינתיים, החורבן קרב.

כנס סעד ראוי להערכה על נסיונו להקים מחדש שיח דתי מתון. אך מה שנדרש כעת, כותב ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, אינו מתינות, אלא ביקורת נוקבת.

אנחנו מביאים ילדים וילדות לעולם של צער ומהומה, לכדור שמתחמם, לסכסוך שאינו נגמר; אבל, כותב חזקי קופל, זהו גם העולם היחיד שיש בו הזדמנות לתקן.

המניעה האלימה של סיוע הומניטרי לתושבי עזה בידי פעילי ימין דתיים-לאומיים היא חילול השם, כותבת אסתר שפרבר. שתיקת ההנהגה הרבנית מחרישת אוזניים.

הפרשנות הדתית-גאולית למלחמה, טוען יואל קרצ'מר-רזיאל, משחררת מן המוסר, מונעת שיח ביקורתי ומאפשרת להתעלם מהשלכות בינלאומיות.

אם אפשר היה, כותב ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ראוי היה לתת כל הון שבעולם כדי לחזור אל ה- 6 באוקטובר.

בשיח הדתי בסוגיית החטופים בולטת בהיעדרה תקנת המשנה - שאין להבריח את השבויים בכוח. תקנה זו, טוען מוטי קפלן, צריכה להוביל אותנו לשחררם בהסכם.

הסכמת הממשלה לעסקה חלקית בלבד גוזרת על משפחות החטופים גרסה אכזרית של משפט שלמה, כותב ד"ר אילון לנגבהיים. חז"ל מלמדים אותנו שלא זו הדרך.

המלחמה הנוכחית הביאה את יחסי ישראל והעולם להתנגשות בין נקודות מבט מנוגדות, כותב ד"ר אלכסנדר לונגרוב, אך אין זו גזירת גורל; עוד אפשר לתקן.

על חולשת המילים בזמן הזה, על מחיר השימוש בתבניות היסטוריות, על הכוח ועל ריסונו. הרב דוד ביגמן בטור אישי ליום העצמאות.

מדוע על מדינת ישראל להיות ערה למתרחש במשפט הבינלאומי, להשתתף בו, ולהשמיע את קולה? לדעת ד"ר אלכסנדר לונגרוב, התשובה לכך פשוטה למדי.

ליל הסדר השנה יכול לפתוח פתח להקשבה עמוקה לכאב, כותבת הרבנית יעל שמעוני. עלינו לחוש את המרור, את ההזדהות עם הכאב הספוג באויר.

There is no “Halakha” that dissolves our responsibility to shape a joint future. Dr. Kretzmer-Raziel re-reads a famous Midrash.

עיון בדברי הרמב"ם על מצוות פדיון שבויים מעלה כי הרמב"ם מודע היה לכך שיהיו מי שידחו את מאמצי השחרור בתואנות שווא.

אינני מבין את הכיוון שאליו אנו הולכים, ואיני חושב שמשהו טוב יכול לצאת מהכשלון הגדול שלנו. אך ההיסטוריה היא 'שגעון מופלג'. הכל אפשרי.

אחדות איננה מילת כישוף שפשוט אומרים והיא מתרחשת, כותבת ניצן כספי שילוני. אסור שהיא תשתיק ביקורת. בצד שותפות גורל, היא מחייבת גם פלורליזם.