פדיון שבויים איננו רק סוגיה הלכתית. הוא אתוס הנשען על סיפור יציאת מצרים: ולא רק הוצאת הלאום מעבדות לחירות, כותב מוטי קפלן, אלא גם גאולת הפרט

נאום הרבנית מלכה פיוטרקובסקי בעצרת ניר עוז בכרמי גת, מוצ"ש פרשת ויגש תשפ"ה.

מדוע הפלג המשיחי בציונות הדתית שמח ועולץ מאז השבעה באוקטובר? מוטי קפלן טוען שהמקור לכך הוא בתפיסה חדשה ומעוותת של קידוש השם וחילולו.

אחיה של דינה הכירו בסבלה ותמכו בה. אבל ההמשך היה מעשי נקמה אכזריים. למרבה הצער, כותבת השופטת (בדימוס) נאוה בן-אור, נדמה שהלקח לא הופנם.

מה לעשות כאשר הפולחן משותף אך הערכים כה שונים? ד"ר הראל פרימק טוען שההנהגה הדתית המתונה צריכה לתרגם את הויכוח הערכי לשווה-ערך לפיצול פולחני.

בצד המלחמה בחמאס, כותב ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, מתקיימת מלחמת רעיונות בין ערכים הומניסטיים ובין ערכים לאומנים-משיחיים-דטרמיניסטים.

על פי המדרש, אברהם חשש שהרג לשווא - אפילו אדם אחד בלבד. בפחדו זה, כותב פרופ' זאב הרוי, הציב אברהם רף מוסרי גבוה לבניו ולכל משפחות האדמה.

היחס אל האישום של ישראל בפשעי מלחמה, טוען ד"ר שרגא ביק, אינו יכול להתעלם מהקריאות של אנשי ציבור, רבנים ואזרחים לבצע פשעי מלחמה.

על פרשנות, גזענות, ביקורת ושתיקה.

הרב מאיר נהוראי כתב דבר תורה בניחוח גזעני, ומגלה עוורון לפוליטיזציה של סוגיית החטופים. אסור לעבור על כך לסדר היום.

לפי הרמב"ם, מזכיר בנימין זינגר, מידת האכזריות מוגדרת כהימנעות מנכונות לרכך את הלב לאור אסונות שמתרחשים. עלינו לפתוח את הלב כדי לתקן את המצב

חיים בעולם הזה, כותב חיים ויצמן, פירושם שעלינו לפעול ולהפעיל את הבחירה החופשית שלנו, ושאין דרך לעשות זאת בלי לחטוא. כמה קשה לשוב בתשובה כעת.

אני מתבונן בתמונות החטופים והנרצחים, כותב פרופ' חיים וייס, ואף על פי שאינני מכיר איש מהם באופן אישי הרי שעדיין יש בהם דבר מה מאוד מוכר לי.

ביטול משחק פריזבי בטורניר בינלאומי לנוער בהשתתפות קבוצה מישראל יכול ללמד אותנו רבות על המצב. ד"ר אלכסנדר לונגרוב בטור על ספורט וביקורת

מערכת החינוך הישראלית רוצה אתכם שקטים וצייתנים. את המחיר אנו רואים כעת. ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי קורא לתלמידי המערכת ולבוגריה למרוד.

חיים שאפשר היה להציל בהסכם הגיעו לקיצם באופן הנורא ביותר, כותבת ד"ר טפת הכהן-ביק. מה יהא על החטופים שעודם בחיים אם נמשיך לחכות?

נאומי רהב , רטוריקה חלולה, כוחנות-לשמה - כל אלה מזינים תפיסה אוטופית מסוכנת, כותב יונתן לבינסון. תפיסה זו מונעת הכרה מפוכחת במציאות הממשית.

חכמינו לא ניסו למצוא סימטריה בין הצדדים המתונים לקנאים, כותב אריאל שורץ. הם ידעו בדיוק מה הביא לחורבן: קנאות הבריונים ושתיקת הממסד הרבני.

תנועת המחאה הצליחה לבלום את ההפיכה המשטרית. אך בחסות המלחמה, כותבת ניצן כספי שילוני, ההפיכה חזרה: הממשלה פשוט בזה לחוק. יש דרך להיאבך בכך.

If we allow ourselves to become evil in the course of this conflict, evil will triumph, regardless of the fate of our enemies.