על מחירו המוסרי, הדתי, הכלכלי והחברתי של מפעל ההתנחלויות - פרופ' מרדכי ברויאר במאמר נוקב וצלול משנת תשל"ח, שאין רלוונטי ממנו כעת.

נאום הרבנית מלכה פיוטרקובסקי בעצרת ניר עוז בכרמי גת, מוצ"ש פרשת ויגש תשפ"ה.

מדוע הפלג המשיחי בציונות הדתית שמח ועולץ מאז השבעה באוקטובר? מוטי קפלן טוען שהמקור לכך הוא בתפיסה חדשה ומעוותת של קידוש השם וחילולו.

מה לעשות כאשר הפולחן משותף אך הערכים כה שונים? ד"ר הראל פרימק טוען שההנהגה הדתית המתונה צריכה לתרגם את הויכוח הערכי לשווה-ערך לפיצול פולחני.

היחס אל האישום של ישראל בפשעי מלחמה, טוען ד"ר שרגא ביק, אינו יכול להתעלם מהקריאות של אנשי ציבור, רבנים ואזרחים לבצע פשעי מלחמה.

על פרשנות, גזענות, ביקורת ושתיקה.

הרב מאיר נהוראי כתב דבר תורה בניחוח גזעני, ומגלה עוורון לפוליטיזציה של סוגיית החטופים. אסור לעבור על כך לסדר היום.

הוראה במוסד שבו הדעה השלטת שונה מדעתך היא חוויה מורכבת, בפרט עבור מורים ליברלים בחמ"ד, אבל יש בה גם צדדים טובים. חיים שוורץ בסיפור אישי.

מערכת החינוך הישראלית רוצה אתכם שקטים וצייתנים. את המחיר אנו רואים כעת. ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי קורא לתלמידי המערכת ולבוגריה למרוד.

חיים שאפשר היה להציל בהסכם הגיעו לקיצם באופן הנורא ביותר, כותבת ד"ר טפת הכהן-ביק. מה יהא על החטופים שעודם בחיים אם נמשיך לחכות?

מתנות חינם אפשר לקבל רק מהקב"ה, טוען ד"ר אוריה כפיר, ומבקר את "מתקפת אהבת החינם" של חברי הממשלה ומתומכיה.

חכמינו לא ניסו למצוא סימטריה בין הצדדים המתונים לקנאים, כותב אריאל שורץ. הם ידעו בדיוק מה הביא לחורבן: קנאות הבריונים ושתיקת הממסד הרבני.

If we allow ourselves to become evil in the course of this conflict, evil will triumph, regardless of the fate of our enemies.

ממשלת ישראל, קובע יוחנן בן יעקב, חייבת לקבל את ההצעות המונחות לפניה ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם.

הקנאים האלימים, כותב אבי פרידמן בעקבות אביו, פרופ' מנחם פרידמן ז"ל, אינם פועלים בחלל ריק. אך תמיכת ההנהגה בהם מציבה שיא חדש לסכנה שלפנינו.

אירועי שדה תימן הם רגע היסטורי: האם נצליח לנער מעלינו את הברבריות? האם נצליח לחזור לתורה של עשות משפט ואהבת חסד? בינתיים, החורבן קרב.

כנס סעד ראוי להערכה על נסיונו להקים מחדש שיח דתי מתון. אך מה שנדרש כעת, כותב ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, אינו מתינות, אלא ביקורת נוקבת.

המניעה האלימה של סיוע הומניטרי לתושבי עזה בידי פעילי ימין דתיים-לאומיים היא חילול השם, כותבת אסתר שפרבר. שתיקת ההנהגה הרבנית מחרישת אוזניים.

היהודי המאמין המקבל עליו עול תורה ומעוות איננו פטור מתהליך של בחירה ושל אחריות פרשנית על המסורת שלו, כתב יוסקה אחיטוב ז"ל

האלימות במצעד הדגלים, כותב אורי ארליך, אינה מקרית; היא ביטוי למהותו של האירוע. כדי לתקן זאת, אין די במאמץ חינוכי.