אסופת מאמרים לפסח בעריכת תנועת מעגלי צדק

אינני מבין את הכיוון שאליו אנו הולכים, ואיני חושב שמשהו טוב יכול לצאת מהכשלון הגדול שלנו. אך ההיסטוריה היא 'שגעון מופלג'. הכל אפשרי.

פורים הקרוב לא יכול להיות שמח. אך הוא יכול להיות חג של תקווה ותפילה, שיש בהן הכרה בכאב, שלנו ושל אחרים, ולקיחת אחריות לתיקון.

מחיית עמלק, כותבת הרבנית שלומית פלינט, מתחילה בכך שנבחר לא לנהוג בדרכי עמלק, אלא נשמור על צלם אלוהים שבנו.

גם במלחמה מול ארגון טרור רצחני וציני, חובה עלינו להקשיב לסבלם של מליוני בני אדם מצידה השני של הגדר.

עמידה על החרב, כותב ישראל יאיר בוימל, לא לנו היא. זו ברכת יצחק לעשו. אל לנו להפוך את המלחמה והחרב לתכלית.

איננו חושבים דיינו על האמהות, כתב הרב אליעזר ברקוביץ ז", כאשר אנו מקריבים את בנינו למולך המלחמה. תרגום עברי ראשון לדרשה ישנה ואקטואלית.

ספר בראשית מציג שני דגמים של יחסים עם הנוכרי אשר בארץ, כותב פרופ' שלמה וגנר. ההבדל ביניהם עשוי להיות משמעותי לימינו

מן השואה ואילך, האחריות על הטוב והחסד בעולם מוטלת על האדם בלבד. טור מיוחד של הרב דוד ביגמן ליום הקדיש הכללי, בעקבות מאמר של הרב בקשט.

בזיעת אפיך תאכל לחם: פרופ' שלמה וגנר מתבונן בחברי קיבוץ בארי זורעים שוב חיטה, ונזכר ביצחק אבינו, ובשיבה אל המעשה הפשוט.

Hanukkah and the Israel-Gaza war: reflections on light and darkness

על החזון האוניברסלי המשתקף במנורת למנצח, ועל החובה לטעת אותו בקרקע המציאות הקונפליקטואלית.

על כוחה וטיבה של שתיקה בעת הזאת - שתיקה שיש בה אהבת שלום ורדיפת שלום.

הכל מכירים את הקביעה לפיה "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב". אך יסודה בשיבוש של מדרש קדום, והיא מסכנת את ההווה והעתיד.

יש הקוראים לנו לנטוש את ערכינו ולאמץ את הנורמות של אויבינו. אבל התורה מלמדת אותנו שייעודנו נעוץ דווקא בקריאת התיגר על התרבות הסובבת.

היכולים אנו להמשיך לדבר בשפה דתית ישנה, המבקשת את הטוב ואת אהבת האדם, כאשר אותה שפה עצמה משמשת גם בידי אלה שמבקשים לאו

כיצד נלחמים ברוע? שאלה זו מרחפת מעל ראשנו מזה כמעט ארבעה שבועות, מאז הטבח הנורא בשמחת תורה. את ההיבטים המעשיים של שאלה זו מלווים כל העת...

"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ…". ההתנסויות האנושיות המהוות את חומר העלילה של ספר בראשית הן ארכיטיפיות, כיאה...

בבוא המבול, עם פגיעתם של הגלים הזדוניים, בא נח אל התיבה. פירש רש"י: "אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין...

כאשר התורה מציבה רצח כבר בתחילת ההוויה האנושית, היא מזכירה לנו שרוע הוא אנושי, והבחירה בו היא חלק מייחודו של האדם - המצווה לבחור בטוב.